אני מבולבלת

אני חיה ונושמת את הבלבול הזה

תמיד איכשהו כשאני איתך הזמן עובר לתוך איזה בועה שלנו, שאנחנו מותחים אותה איך שבא לנו,

לתוך בועה שיש בה רק חוקים שלנו,משפטים שלנו,דברים שרק שנינו יכולים להבין.

אני לא יודעת מה זה.

היה לי כל כך מוזר וכלכך טבעי ששמת את הראש עליי ולא רצית שאעזוב

שוב פעם

בלבול

כשאני מדברת איתך אני נהיית אותו האדם שתיארתי בטיפול שלי שבוע שעבר,

איזה צירוף מקרים.

עזוב את כל המסביב,

את כל הסיפורים,כל המטרות, ההישגים,

באמת שזה רק מסביב.

אני יכולה לשתוק איתך,

אתה נותן לי אוויר.

אני מפחדת להפסיד ואני מפחדת לפספס

שוב פעם

בלבול

פעם ראשונה שאני מודה שלא ראיתי אותך יומיים ואני מתגעגעת

ושוב פעם

בלבול  מטורף

אם רק יכולתי לשים בצד את כל מה שמסביב,

רק לדקה, כדי שאוכל להבין ולהמשיך