אנשים פשוט לא יודעים לנהוג.
אני כמעט כל פעם שאני חוזר הביתה, אני אומר תודה לאלוהים שלא עשיתי תאונה.
זה פשוט מכת מדינה.
3 פעמים בנסיעה של עשר דקות אנשים מצאו את עצמם נוסעים לי על הנתיב, וכמעט נוסעים עליי.
עוד פעם אחת מישהו החליט לחתוך לי את החיים כמעט.
ועצירה חירום של מישהו בנתיב ליד שגם ניסה קצת לשבור את ההגה שמאלה בשביל לברוח. מזל ששמרתי מרחק.
אבל זה לא העניין שעל הפרק היום.
העניין שלי הוא כזה-
במשך כמה שבועות כבר, אני מנסה לחשוב אם יש מישהו אומר:
"וואלה, אף אחד לא עושה את זה יותר טוב מאלון" או "זה לא אותו דבר בלעדיו".
זה לא העניין של הצומי (שאני מודה שגם קצת חסר לי, אבל זה פרט שולי)
אני פשוט לא מצאתי משהו שאני יכול להגיד, או יותר נכון, שאנשים אחרים יגידו שאני עושה הכי טוב.
בכל נושא-
לימודים, צבא, חברים, הכל.
הבעיה שלי, בלי להשמע שחצן מידי, אני מקווה, היא שאני עושה הרבה דברים טוב, אבל אין משהו שאני עושה ממש טוב, יותר מכולם.
יש אנשים שקורעים אותך מצחוק,
יש אנשים שיודעים לדבר וכיף לדבר איתם,
יש אנשים שמנגנים,
יש כאלה שפשוט יש להם נוכחות כזאת,
וכו' וכו' וכו'...
חלק מדברים שאמרתי אני לא יודע לעשות, או שאין לי אותם,
והדברים שכן יש לי- עושה רושם שהם פשוט לא מספיק בשביל להשאיר חותם או רושם על אנשים.
כאילו אנשים רואים אותי, ורגע לאחר מכן הם מאבדים אותי, בגלל שלא הרשמתי אותם במובן של לזכור אותי.
וזה נכון לגבי אנשים שמכירים אותי רק יום, אבל גם אצל אנשים שמכירים אותי קצת יותר.
ההבדל שאצל כל אחד זה מתבטא באופן שונה.
אבל בכל מקרה-
בסופו של דבר, אני מקבל את הבאסה כמעט כל פעם....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
