נאחזת בנוצה.

    לפני כמה שנים, כשהיינו קטנים. זה היה יותר בשנים המכובדות של הורינו. התופעה של המישקפיים הייתה לא מקובלת במיוחד, בשנים שהיו הרבה לפניכן הומצאו שמות גנאי שונים למינהם לאנשים שהשתמשו במשקפיים, התופעה הייתה נפוצה יותר בקרב הילדים-בני נוער. בעיות ראיה בשנים ההן היו בעיקר בשל קראיה מרובה של ספרים ומאמץ יתר של העיניים, לכן בין כל הכינויים  הגדירו שאדם שיש לו משקפיים הינו חכם, או חנון בשפת ימינו. בשנים ההן לא היו מחשבים, לפחות לא בכל בית. אמנם היו טלוויזיות שזה גם כן פרוגרס. אנשים יצאו יותר החוצה והשנים ההן היו שנים לא רעות בכלל מבחינה חברתית, איך שאמא שלי הגדירה, תקופה תמימה למדיי לעומת התקופה של היום.

  כיום, התופעה של ההגדרה למשקפיים הלכה ונעלמהעם הזמן  ואיתה גם כל התמימות של אותן השנים. רובנו יושבים מול המחשבים, חלקנו תקועים במשחקי מחשב רגילים שקונים או מורידים[ מי באמת בימינו קונה משחק מחשב!? יש הורדות אונליין וזה בחינם!!!] ומשחקי רשת כגון WOW או CS וכד', ואיך שלא נשכח את האינטרנט! ICQ, MSN, SKYPE, YAHOO וכל דבר נחמד אחר... את רוב זמננו אנו מבלים יותר מול המחשב, בממוצע. ל-מה באמת לצאת החוצה כשאפשר להיתכתב עם החבר'ה?, איך שלא נסובב זאת, מבחינה סטטיסטית  כמות האנשים עם ליקויי ראיה עלתה בצורה מטורפת מהשנים ההן. וכך כנראה עם הזמן נשכחו כל הסנקציות והסטיגמות לגבי המשקפי ראיה. כיום, אנו רואים לא מעט אנשים שלובשים משקפיים. כיום, ההגדרה שלהן הינה "תכשיט לחן".

גם אני נפלתי אל אותה המערבולת של האנשים עם ליקויי ראיה, לפני כמה ימים הייתי אצל רופא עיניים והוא אמר לי שאם אין ברצוני לדפוק את הראיה שלי עוד יותר, כדאי שאזמין משקפי ראיה זמניים. והינה לראשונה לבשתי משקפי ראיה בגיל כה צעיר, המינוס שלי והמינוס של אמא שלי כמעט אותו מינוס, אבל היי! תסתכלו על הפאר בין הגילאים, היא אישה מבוגרת והליקוי ראיה קורה לעיתים קרובות לאדם המתבגר עם השנים. מה שבטח בשנים שלה הם ספגו פחות קרינה מאשר אנו סופגים כיום.

כך או כך, ההרגשה שלי הייתה כ"כ מוזרה כשעדנתי את המשקפיים הראשונות שלי, הכל נהיה טיפה קטן יותר, חד יותר, חד כמו שהיה לפני 3 שנים. קיבלתי סחרחורת קטנה  והמוכרת אמרה שזה בסדר, זה קורה לאנשים שעודנים לראשונה משקפי ראיה. מצד אחד אתה מרגיש כמו סופרמן שרואה את הכל ואת כולם, מרגיש כמו פעם, כשהייתה לך ראיה מושלמת כמו לטייס. ומצד השני... אתה מרגיש מוגבל כפי שלא הרגשת מוגבל אף-פעם, אתה יכול להסתכל רק  מעבר לזגוגית הקטנה הזאת שקוראים לה עדשה, ויש את המיסגרת שמחזיקה את המשקפיים וגם אותה אתה רואה בצידי העיניים והיא נורא מפריעה ומציקה לך, ואם זה משקפיים ללא מסגרת לעדשותאז  אתה מרגיש שגם הברגים הקטנטנים הללו מפריעים לך. אני לא יודעת מה איתכם אך אותי זה נורא חירפן. המוכרת אמרה שאני אתרגל לזה, שאני אתן לזה רק 10 דק' והכל יהיה בסדר, המליצה לי לראות בנתיים טלוויזיה איתם על מנת שאוכל להיתרגל אליהם מהר יותר.

התגובות שקיבלתי כשראו אותי לראשונה בביהס עם המשקפיים היו כגון:

" ואו נט! את נראית חכמה!" ;

" נטלי? זו את?! את נראית אינטלגנטית ככה!" ;

 והתגובות היחידות שהיו לי: " הה, אז לפני המשקפיים נראיתי לא חכמה וחסרת אינטלגנציה כלשהי?"

בכל מיקרה, משקפי ראיה זה נורא מגביל, לפחות לי. כולם אומרים שאני אתרגל לזה וזה רק עניין של זמן... מצד שני יש לי את האפשרות לבחור בעדשות מגע. אבל היי! אני לא מתכוונת להתחיל לחטט בעינים ולדחוף לתוכם דברים מוזרים>:

אך מי יודע, אולי גם זה יבוא אם הראיה שלי לא תשתפר כמו שצריך.

במילים אחרות, אני שמחה שאני לא עדנתי אותן בשנים הצעירות של הורינו...

אני מאמינה שהתמונות יבואו בקרוב, עד כאן.

-נט.