נאחזת בנוצה.

      יומיים לפני הגיוס לקחתי לעצמי חופש של כמה ימים במלון שבת"א, בטיילת. חייבת להודות שימים אלו היו בדיוק מה שהייתי זקוקה להם. בכל מקרה איך שלא נסובב את העניין, או כמה שהנסיעה לשם הייתה ספונטאנית אני נהינתי לי כפי שלא יצא לי להינות מזה כבר הרבה מאוד זמן. אמנם המקרר היה מלא באלכוהול גם בזה לא הסתפקנו וזרמנו ביום השני לחופשה לטפטיישן בר, מקום נחמד שעל פי דעתי מגיע לו ערכה גבוהה יחסית. ביום הראשון, לאחר פריקת כל המטען הכבד של הבגדים והשתיה במלון, יצאנו לאכול במסעדה של רוסים ומשם שזרמנו אני מוחה וז'ניה לטייל ברחבי ת"א, עשינו קניות ונסענו ליפו בשלב מסויים, כי מישהו אמר שאפשר לשכור באיזור יאכטה מהערב ועד הבוקר, כשלאחר מכן הבנו שזה היה למעשה בכיוון ההפוך לגמרי, אך גם שם לא בזבזנו יותר מדיי זמן, נכנסנו ליפו העתיקה, עשינו סיבוב ונכנסנו לנוסטלגיות... עשינו תמונות ומשם חזרנו למלון סביבות 6 בבוקר, בטענה שארוחת הבוקר מוגשת משעה שבע במלון החלטנו לא לבזבז זמן ולרדת לים, לאחר מכן ליווינו את זניה, אכלנו וזרמנו לישון. יום שני היה הרבה יותר מורכב, הכיל הרבה יותר אלכוהול ואטרקציות מגוונות והיה הרבה יותר כיף במילים אחרות. שמחתי לראות שמיכאל מצא לעצמו זמן לקפוץ לבקר אותי, בצהריים שוב היינו קצת בים ולאחר מכן זרמנו כולנו למלון על מנת להיתקלח לנוח טיפה ואז כל אחד ילך לדרכו. שתינו בירות כל אחד סיפר על מקרים מעבר בחיו ואז החטתי שזה יהיה משעשע לצלם את מיכאל במחוך וחצאית, אמנם תחילה הרעיון הועלה באופן טיאורטי ועד מהרה נלקח ברצינות וצולמו התמונות, המזכירה בלובי החליטה שזה היה אחד הימים המוצלחים ביותר בחייה ולאחר שוק קל שהיא קיבלה הסכימה להצטלם איתנו, לאחר מכן זרמנו החוצה והצטלמנו ליד המזרקה שנמצאת ממול למגדל האופרה, את התמונות ניתן לראות בפייסבוק, למי שאני לא נמצאת ברשימה שלו מוזמן לבקש בכיף ואני אוסיף אותו. לאחר זמן מה מיכאל חזר לחדרה ואני ומוחה יצאנו לטפטיישן, חשבנו תחילה לעצור בכל זאת ברוק אך לא ראינו אנשים מוכרים. הצלחנו להבריח בקבוק שלם של מרטיני לבר, כשהשומרם שאלו מה זה, מוחה אמה שזה המים עם הסוכרזית שלה, בחיי זה היה אחד הדברים שהיה פשוט צריך לראות. מישהו כבר החליט לקחת את מוחה לרב ולהתחתן איתה ואני ברוב טפשוטי ירדתי באחוזים של האלכוהול ומצאתי את עצמי חוזרת לבית המלון, על העקבים, בזיגזגים מטורפים מתפוצצת מצחוק שאני נמצאת במצב שכזה. בין לבין ביקרנו באחוזה של צאר, הוא מגדל לו שם ברבורים שחורים, סוסים, בזיליון סוגים של תוכים ותרנגולות מגזע כלשהו ועוד מלא בעלי חיים מגניבים בעליל, הרצנו איתו צחוקים, כמעט ושכחנו איך זה להיות בחברתו, תמיד אהבתי ת'בנאדם הזה, מאז שהייתי ממש צוציקית. בשלב מסויים היה צריך לחזור הבייתה... יום אחד חופשי ויום שלאחרו הייתי אמורה להתגייס... במקום לנצל את יום החופש הזה נסעתי עם קייט לרעננה ושמה פגשנו את אבי והחבר המסומם שלו. כבר שחכתי כמה כיף לנהל שיחות חולין עם אבי, חזרנו הבייתה סביבות 2 ובערך ב5 וחצי יה עליי להתעורר... בסופו של הדבר ישנתי כשעה וחצי ומשם קמתי ונסעתי לחיפה. בחיפה ל5 דק' פגשתי את דימה שתמיד נראה אנורקס.... כמה פעמים אמרתי לך, תשמין למען ה'! ואם לא אז לפחות למען הבריאות שלך! בכל מקרה משם הגעתי לבקום ושמה הכל התחיל! לאחר התעללות של כמה שעות הביאו אותנו לבסיס, צריפין, בהד 10. למקום היחיד שיש בו חדרים סקסאפיליים וגם הם רק של הקורסיסטים.... ושטח קטן של אוהלים איי שם בפינה מוזנחת שנהיה הבית שלנו למשך כל הטירונות. למעשה עד יום בו לפני שקיבלתי את גימלים הראשונים שלי. למרות שהתגייסתי ב23.7 וב28.7 קיבלתי כבר גימלים עד יום ראשון הקרוב... חייבת להודות שטירונות הזו למעשה קייטנה... כן יש משמעת, כן צריך לעמוד בח' בזיליון פעמים והפלוגה שלנו כן מתה על המפקד שלנו, והמ"מ של הכיתה שלנו פשוט מותק, יש לנו רופא מסומם בבהד ולגבי החובש אני עדיין בדילמה איזה גזע הוא... כי לכושי הוא לא דומה, פשוט אין כושים בצבע כזה או למעשה.... מי כן קיים עם צבע עור כזה כמו שלו? אבל הוא אחל'ה. אנשים הם אנשים מגניבים וכייפים, אנשים פשוטים. במילים אחרות, זה לא טירונות, זו השרדות בגלל התנאים מבחינת מזג אויר, מקום מחיה והמזון, אבל מבחינת היחס הפלוגה שלנו קיבלה את האנשים הטובים ביותר, מפקד עם שם רוסי, סמל רוסי נרקסיסט ומ"מ שכנראה לא מזמן סיימה את הקורס לקצונה ועדיין פועלת על פי האינדקס שכנראה עובד לטובתנו. ב9.8 יש לנו טקס השבעה ויהיה פצצות כי מיד יום אחריו מתחילים בקורס!, הקורס נמשך כ4 חודשים ואחריו אני יוצאת לסדיר! בסוף הקורס שואלים אותנו באיזה בסיס נרצה לשרת וכדומה, אני רוב הסיכויים אחקור את העניין ואראה איזה בסיס של חיל האוויר יטיב איתי. בכל מקרה אני הראשונה שהוצאתי 4 גימלים בטירונות, ועוד בהתחלתה. פשוט כישרון.

גם אם חום של 38 מעלות, אני עדיין אופטימית, עד שלא אקבל את הM16 שהבטיחו לי.....