בשעות הבוקר הקטנות על חוף הים, כשהערפל עוטף אותנו בשמיכת צמר צחורה, אני בקושי רואה את הגלים.

ידי הימנית מטיילת על גבך לסרוגין ואני מוצא את עצמי מדגדג אותך מעט ולו רק כדי

לשמוע את הצחוק שלך פעם נוספת.
ולמרות שאיבריי הפנימיים מרוסקים לחלוטין, זאת הפעם הראשונה בה הרגשתי
שלווה אמיתית מזה זמן רב.