| 9/2003
 החג שהיה לנו לטובה...
אז עבר ראש-השנה, החג הזה שכל-כך מסכמים ומתכוננים לקראתו, מי שקרא את הפוסט הקודם ראה שאני קצת פחות מהשאר.
וזה היה מורגש....
אז אין לי באמת תלונות, לא סבלתי החג, אף אחד לא התנהג אלי רע כמו לגילדה, להפך אנשים היו סופר-בסדר איתי, פירגנו לי על הביצועים במקהלה (מסתבר שאנשים חושבים שיש לי קול טוב, מה שבטוח שמעו אותי בכל הבית-כנסת - שזה שיפור לעומת הבר-מצווה, שבה אף אחד לא שמע...), אמרו לי חג שמח, באו לבקר, חייכו אלי...
אז מה היה כל-כך רע? אתם שואלים, ובצדק. אז ככה, אני עדיין חולה, וזה מבאס, בשבת בצהריים נהייתי שוב משותק, עד הערב עם חום וכאלה, כל החג לא הפסקתי להשתעל (אני עדיין משתעל) וזה ממש מרגיז... למה זה לא עובר?
הדבר היותר גרוע מבחינתי, זה שלא קרה מה שרציתי שיקרה, לא הצלחתי - למעט ברגעים בודדים - באמת להתחבר לתפילה. הרגשתי מנותק. לא הרגשתי קשור למה שקורה מסביבי, ובעיקר לא קשור מספיק לעצמי, לאלוקים. הרגע שיחלתי לו, של איזה חיבור עמוק בתפילה, של איזה תובנה שתבוא.
ניסיתי להתכוון, להתנתק מהסביבה הקרובה ולהגיע למקום הזה של האמונה, ברגע מסוים חשבתי שאני מצליח להתחבר למשמעות של המילים שאני אומר "וטהר ליבנו לעבדך באמת" הרגשתי שהלב שלי מלוכלך בכל מיני דברים לא רלוונטיים, לא טובים לי, וצריך להתנקות. שניה אחר-כך ההרגשה חלפה לה וחזרתי להרהר בדברים אחרים.
אני יכול להאשים בזה הרבה דברים שהם לא אני: החזן, הבית כנסת, המיזוג, הרעש, העובדה שיש איזהשוא סדר שצריך לעקוב אחריו, התקיעות שתמיד מגיעות כשאני באמצע משהו אחר... אבל האמת היא שהכל בא מבפנים, זה אני בוחר להיות מוסח על ידי כל ההפרעות האלה, ראיתי אנשים אחרים בבית-כנסת שמצליחים (או לפחות עושים את עצמם) להתנתק, ואני לא מצליח, אולי לא באמת מנסה...
ביום כיפור אני בירושלים, בבית הכנסת הגדול , שמה יש עוד פחות סיכוי שארגיש חיבור. זה פשוט קונצרט. אבל אני הולך עם סבא שלי, וזה בשבילי אפילו יותר חשוב מלהרגיש טוב עם התפילה. שנה הבאה אולי אחליף מקום למניין יותר רוחני, או אולי אפילו להתפלל לבד. אולי זה יעזור.
אולי הבעיה היא שאני בא יותר מדי בקשות וצרכים, שנה שעברה היה לי מאוד קל להתרכז, באתי מתוך איזו שלמות, ולא ביקשתי כלום. היתה לי ממש תפילה טובה שנה שעברה.... אולי זו הבעיה, שאני כל-כך מרוכז בבעיות שלי, שאני לא מסוגל לעמוד מבחוץ ולהסתכל על עצמי במנותק ממה שקורה. החזרה בתשובה נעצרת בגלל ההרגשה הרעה שיש בפנים.
החיים קשים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
