לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


האיש שלא היה שם

ההוא שאף אחד לא זוכר, תמיד בפינה, וגם כשהוא במרכז אף אחד לא שם לב.

כינוי: 

בן: 48

ICQ: 322803201  





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2003

המלצה לסרט...


אתמול בלילה, יצאתי עם ידידה ממש טובה שלי לסרט. הידידה המדוברת היא שכנה שלי מגיל אפס... נקרא לה ס' (זה בטח יעצבן אותי בהמשך....)
 
סתם קפצתי לבקר אותה, לשוחח על דא ועל הא - היא גרה ממש ממול - דיברנו על החיים, ואיך לא על העניין הכי סטנדרטי, בנים ובנות ומה שבינהם... אני גרוש טרי (היא כמובן מכירה את כל הסיפור), היא לא מזמן נפרדה מחבר שהיה תקופה ארוכה. תמיד עולות הדילמות מה יהיה? מתי כבר נמצא את ההוא/ההיא, החצי השני שלנו... סתם דיסקסנו ענינים ובסה"כ די הרגענו אחד את השני, שאנחנו כנראה נורמלים וכל העולם משוגע :-)
 
מכאן לשם בגלל שלשתינו משעמם, החלטנו לצאת, אני הצעתי בית קפה, והיא - סרט...
כבר המון זמן לא יצאתי לקולנוע, די עברתי לDVD, אבל כמו שכולם פה בטח יודעים, אין על קולנוע... אמרתי, בטח, למה לא!
 
פתחנו עיתון, וראינו שבאיזור שלנו יש רק שני סרטים שאפשר לדבר עליהם, א. האסונות של נינה, שעליו שמענו רק דברים טובים וב. לרכב על הלוויתן שנשמע מעניין, אבל לא ידענו עליו שום דבר...
 
החלטנו על האסונות של נינה (אני מעולם לא ראיתי סרט ישראלי בקולנוע), הגענו קצת מוקדם. וכשהסתכלנו על הפוסטרים (לפני קניית הכרטיסים) הפוסטר של "לרכב על הלוויתן" די משך, אז התלבטנו שוב... בסוף בעזרת אנ-דנ-דינו החלטנו על "לרכב על הלוויתן" וקנינו כרטיסים. מכיוון שהיה עדיין מוקדם התישבנו קצת בבית קפה קודם (יצא שגם קיבלתי את הבקשה הראשונית שלי :-) ובלסנו משהו. כמובן שהמשכנו את השיחה המוקדמת וסיפרנו אחד לשניה מה אנחנו מחפשים בבני זוג ומאיפה זה נובע (פוסט בהמשך...)
 
ככה כמו שאנחנו מדברים, הגיע הזמן של הסרט, נכנסנו התיישבנו (אולם כמעט ריק), עם פופקורן ושתיה, השתקנו פלאפונים. 
 
התחיל הסרט....... הפסקה.... שוב סרט..... נגמר.
 
היה מדהים! מומלץ בחום! 10 בסולם נוורמן...
 
אני לא אספר לכם יותר מדי על הסרט, אבל רק שתדעו שיצאנו משם עם תובנות מדהימות לגבי החיים, ואיך אנשים תופסים את עצמם ביחס לעולם, וההיפך. איך לפעמים צריך ממש משבר עצום בשביל לגלות את האמת, ולפעמים אפילו המשבר כמעט לא מספיק... איך אנשים נשבים באיזה קונספציה ולא יודעים / מוכנים להשתחרר...
 
עשה לי טוב, כי ראיתי שמרוב השקרים העצמיים כבר השתחררתי, ואני יותר מפוכח היום, ממה שהייתי (כמובן שהיה צריך משבר בשביל שאגיע לשם)




עדכון קצר: אם יש למישהו מושג איפה אני מוצא הקלטות של לוויתנים שרים - אני אשמח לקבל עזרה בלמצוא...
נכתב על ידי , 1/10/2003 17:22  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



11,856
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , דת , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לNo Where Man אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על No Where Man ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)