האיש שלא היה שם

מעולם לא ביצעתי את ה-טיול, לא נסעתי למזרח או לדרום אמריקה או שום דבר כזה...

זה קרה בגלל אוסף של דברים, סיפור ארוך שאולי אספר אותו פה יום אחד. אבל בגדול נכנסתי למסלול הרגיל מיד, בלי לחכות קצת... אני לא מתלונן על זה, יצא לי נחמד בסך-הכל, והתכנון כרגע אומר שהטיולים הגדולים נדחו למועד לא ידוע. אולי אני אנהג כמו באירופה ואמריקה ששם אנשים יוצאים לטיולים האלה בגלאים יותר מתקדמים. או אולי כמו סבא וסבתא שלי, שחיכו לגיל 65 ויצאו לתור את אלסקה (מסיפונה של ספינת פאר... J)

בעצם היה לי רק מיני-טיול משמעותי אחד שהאמת קרה די במזל. נשלחתי מטעם העבודה לארצות הברית (איזה כיף לי) למשימה שאמורה הייתה לקחת שבוע והתארכה לשבועיים. תיאמתי עם הבוס שאיך שהמשימה מסתיימת אני יוצא לחופש, במקום בו אני נמצא, בנוסף לזה תיאמנו מראש את הטיסה דרך ניו יורק, כדי שבחזור אוכל לבקר קצת את המשפחה העניפה שלי שם. אז הזדמנה לי חופשה של שבועיים + באיזור קליפורניה, כשאת מרבית ההוצאות משלמת בעצם החברה (אפילו חלק משכירת הרכב).

את כל השבועיים האלה ביליתי בצפון קליפורניה בעיקר, שזה האיזור שמבחינות רבות נראה לי האזור המדהים ביותר (מזג אויר, אנשים ועוד). ביקרתי בסן-פרנסיסקו ועוד המון מקומות שווים ביותר.

אבל המקום שהכי הרשים אותי, עד כדי שרציתי להישאר שם לתמיד היה יער עצי סקויה, שנמצא קצת צפונית לסן-פרנסיסקו (מעבר לשער הזהב). המקום פשוט הדהים אותי.

כשקצת נכנסים לעומק היער, אחרי הכניסה האמריקנית המצועצעת קמעה, פתאום נופל עליך מין שקט מדהים, שקט שלא נתקלתי בו אפילו במדבר. הכל מסביב ירוק, יש שרכים ירוקים ויפים, עצים ענקיים הגדלים לגובה עצום, נחל קטן שזורם באמצע ומימיו מפכפכים בשקט. פשוט התיישבתי לי על אבן, והרגשתי שלווה עילאית עוטפת אותי. התמכרתי לתחושה הזאת, במשך כמעט שעתיים פשוט ישבתי, עד שהתחילו להגיע לשם אנשים נוספים שהפרו את השקט – הגעתי מוקדם יחסית למה שנהוג כנראה, ורק הרווחתי. השלמתי את הסיור הסטנדרטי שמדהים בפני עצמו, נכנסתי לחנות המזכרות וקניתי ספר תמונות (כי אני לא צלם טוב, ורציתי משהו איכותי), ובנוסף קניתי בקבוק עם זרעים של העצים – שיהיה... אולי יום אחד נשתול בארץ.

הנה תמונה... שלא מעבירה את התחושה אפילו בקצת.

עכשיו קצת מדע: עצי הסקויה, הם עצים עתיקים מאוד שכבר היו אי-שם בתקופת הדינוזאורים (לא לתפוס אותי במילה), הם גדלים לגבהים של יותר ממאה מטר (בדרך כלל קצת פחות), צבע הגזע אדמדם. למה שקט שם כל כך? זה מעניין, זה שקט אמיתי, התאוריה ששמעתי טוענת שמכיוון שהעצים כל כך עתיקים, יש סימביוזה או לפחות איזה שהוא קשר בינם לבין השרכים שגודלים שם (שגם הם מאותה תקופה). מה שאין זה חרקים, מכיוון שהם אינם ניזונים מכאלה צמחים עתיקים. בגלל שאין חרקים, אין ציפורים וההמשך ברור. בקיצור הרעשים היחידים שנשמעים בשמורת הטבע הזאת זה הרוח (לפעמים) והמים – שזה נחשב למשהו מרגיע...

אה, כן המים, ולמה סקויות לא יצליחו אף פעם בארץ, הם צריכים הרבה מים.

ועוד אינפורמציה למי שמעוניין

זהו אם היתה לי האפשרות (ואולי יום אחד תהיה) הייתי גר באמצע יער כזה.

מוקדש לדריה שבטח ביקרה שם גם לא מזמן.