האיש שלא היה שם

אח שלי אוהב בעלי חיים.

אוהב מאוד.... את כל בעלי החיים.

כשהיה קטן, אימצנו כלבה קטנה והאמת די מכוערת, לאחי קוראים אביעד (הוא היה בן שנה וחצי) ולכלבה, שהיתה דבוקה אליו כמו מסטיק לנעל, קראנו אביבה. בקיץ היתה לו גיגית מקום בריכה בחצר, היא הייתה איתו בפנים. אם הוא היה אוכל גלידה (טילון) היא הייתה מלקקת מהגביע איתו.

בעגלה הם היו ביחד (או שהיא הייתה רצה ליד), גם את הקרציות הם חלקו. אמא לא אהבה בלשון המעטה, אבל השלימה עם המצב.

כולנו די אהבנו אותה.

אביבה נדרסה לא עלינו, בטעות ככל הנראה. לאחי סיפרנו שהיא נסעה עם הדוד לאמריקה (ובמשך כמה שנים נמסר לו ד"ש מידי פעם:(  ), קברנו אותה בחצר, ומאז מידי כמה זמן אנחנו נזכרים.

כנראה שהריח נדבק אליו או משהו, כי מאז ועד היום כל פעם שהוא הולך ברחוב שיירה של כלבים הולכת אחריו, יש לו כריזמה מדהימה (לכלבים) ועוד לא ראיתי כלב שלא נפל בקסמיו.

אבל הוא אוהב חיות, וגידל אוגרים ועוד רבים וטובים.

היום הוא כבר ילד די גדול, ויום אחד הופיעו בחצר ביתנו שתי חמורים, שהגיעו ביחד עם חברים שלו מטיול בדרום. אביעד החליט שהוא יחזיק בהם. מכיוון שהוא טיפל בהם יפה, ואימי שמחה על האפשרות למחזר ירקות, לחם יבש ושאר דברים, הם עדיין פה. מדי פעם הוא יוצא עליהם לבד או עם חברים לטיול...

שבוע שעבר הופיעו לפתע עוד שלושה, שניים גדולים ועייר קטן וחמוד - האם הוא זומם הקמת חווה? לא ברור. אבל מה שבטוח זה שהם יודעים לנעור!