האיש שלא היה שם

לפני שבת - ביום חמישי, נסעתי למסיבה בירושלים - נחשפתי שוב (לאחרונה יותר ויותר) לתופעות הביצה, דתיים לייט ושאר ירקות. מה שבטוחזה, שזה הולך וגדל - מפעם לפעם יש יותר אנשים, ויותר העזה. אני לא מתיימר לשפוט, ולהכריז אם זה טוב או רע, אלא פשוט דברים שפעם לא היו עושים (ובטח שלא בציבור) נעשים היום לעין כל (עוד לא בטלוויזיה, אבל בהחלט לעדשות צלמי דוסיבות).

אין ספק שהמסיבות האלה ממלאות צורך מסוים, ואני כמובן לא יכול להגיד שאני מעל הצורך הזה, עובדה! אני הולך...  אנשים מחפשים דרך חדשה להכיר ולהתחכך (ותבינו מזה מה שתרצו). מגוון האנשים השונים שממלא את המקום (שונים ואפילו חלקם משונים) מוכיח את המשיכה העצומה.

היה נחמד, אין מה להגיד. ראיתי איזה מיני-סלב או שניים (אני לא יודע מי היה השני/(ה) - אבל בטוח שראיתי :)). מה שכן, אני יוצא בקריאה נרגשת למארגני המסיבות באשר הם - תעשו משהו בעניין הDJ, תנסו לשפר את איכות המוזיקה והסאונד (הסאונד פחות חשוב). זה לא דבר נורמלי שמתחילים איזה שיר סלסה נניח, ואז (אם יש מזל) אז בסוף השיר פתאום מחליפים לטראנס, (ואם אין מזל) אז באמצע השיר... תעשו קצת סדר בברדק, מסיבות נושא, או לפחות למשוך את הנושא על פני קבוצת שירים (תנו קצת זמן להתרגל לקצב). שימו יותר שוטי הנבואה :). שלא תהיה הרגשה (וזאת כנראה לא רק הרגשה) שה"DJ" הביא מהבית את אוספי ה MP3 האהובים עליו ופשוט משמיע אותם ברצף תוך כדי התלהבות עצומה מעצמו...   עד כאן הקריאה הנרגשת.

יום שישי - הייתה לי חוויה מאוד מרגשת - חבר שלי מהעבודה, החליט להתחתן עם אהובתו, וביקש ממני להיות עד. הוא התקשר אלי ביום רביעי (הוא לקח חופש השבוע) ושואל אותי אם אני מוכן לעשות לו טובה, אני אומר כן בודאי, מה? ואז הוא מבקש ממני להיות עד בחתונה שלו. הדוסים בינכם מבינים שלהיות עד בחתונה, זה רחוק מלעשות למישהו טובה. זה הרבה יותר עושה לך טובה - זה כבוד גדול. וזה בדיוק מה שאמרתי לו בטלפון. בודאי שאני אבוא, ואפילו אשמח ואפילו מאוד, ושלא יחשוב על זה אפילו כטובה. זה כבוד! הוא מאוד הודה לי (שוב על מה?)

אז בשעה היעודה הגעתי מגובה בזר פרחים (למסיבה אני אביא את המתנה), ופגשתי את כל המשפחה, חתונה במתכונת מאוד מצומצמת. הגיע רב מארגון צוהר, שהוזמן לערוך את החופה. אחרי הרבה דיבורים והתארגנויות, נערכה החופה, אני והרב היינו העדים, הוא ערך טקס ממש יפה, והסביר הכל תוך כדי, הקהל היה מרותק, התעניין, ואחר כך חילק מחמאות לרב. ומדובר באנשים שלא ממש מחוברים לדת (וזה בלשון המעטה). הזוג הצעיר היה כמובן מקסים (כרגיל, הם תמיד מקסימים) ואני מאוד התרגשתי - מוניתי לעוזר הרב לצורך הטקס וכל פעם הגשתי לו את מה שהוא צריך (פתקים, יין, כוס לשבירה וכו'). הרב היה נחמד מאוד, וממש שיתף פעולה עם בני הזוג, וכל הזמן הרגיע אותם, ודאג שלא יהיו מופתעים או בלי הבנה של מה עושים באותו שלב. טקס אורתודוקסי לחלוטין, שלא ויתר בכלום על עניני הלכה, ומצד שני הצליח לדבר גם אל ליבם של אנשים שההלכה לא אומרת להם כלום... אין מה להגיד - ממש קידוש ה', קצת הטריד אותי שהוא לקח תשלום מצד שני, אני חושב שזה לא היה יותר מדי, וגם צריך להתחשב בטרחה שלו (יותר מארבע שעות ביום שישי).

שבת לעומת זאת הייתה חוויה שונה לגמרי. לכאורה עוד שבת ככל השבתות  אצל ההורים, אוכל אוכל ועוד קצת אוכל עם קצת תפילות באמצע. היה מאוד רגוע ישנתי המון (כמובן שבמוצ"ש קלקלתי את כל השגי השינה).

שבת בבוקר במקום לקום קצת מוקדם, להגיע למניין המהיר יותר כהרגלי בקודש, ישנתי עד יותר מאוחר (כאמור ישנתי הרבה), והלכתי עם אבא והאחים למניין החסידי (כן יש כזה במושב - סיפור מעניין בפני עצמו), עכשיו למניין הזה אני כבר רגיל, שנים שהתפללתי בו (מדובר על חסידים, חסידים, האלה עם השטריימלים והקפוטות). לאחרונה מסתבר שהגיעו למושבנו כמה אנשים חדשים שמזוהים עם החסידות המתחדשת בציבור הדתי-לאומי, והם מתפללים שם (שזה הגיוני למדי), ואחד מהם הביא השבת אורחים, כך זכיתי להתוודע (למרות שלא דיברתי איתם) לעוד שתי מיני-סלב. אחד נדב בן-משהו זה ששיחק ב"סוף הדרך" והשני סיני תור, שאמרו לי שהוא יוצר מוזיקה יהודית. עכשיו מעולם לא ראיתי את סוף הדרך וגם לא שמעתי את שיריו של סיני תור, ולכן לא התרגשתי - אבל חשבתי שיעניין אותכם :)

מה שכן עניין ואפילו קצת ריגש היה מה שקרה אחרי התפילה, תוך כדי סיום התפילה הילדים הקטנים התחילו לערוך את השולחנות, וכשעורכים שולחנות אצל ה"חסידים" יש לזה רק משמעות אחת - קידוש. רק מה, בדרך כלל יודעים לפני שיהיה קידוש וגם יודעים למה. הפעם אף אחד לא ידע  מי עורך את הקידוש ובטח לא את הסיבה.

כולם מתיישבים ליד השולחנות הערוכים (דג מלוח, קרקרים, שתייה, עוגות, ומאוחר יותר כמובן טשולנט), ונעמד אחד, חבדני"ק (יש אצלנו גם כאלה), ואומר שהוא עורך את הקידוש, אבל הסיבה היא הפתעה, וקודם נשתה משהו לחיים. ואז הוא מתחיל לספר לנו סיפורים, המוני סיפורים, והרבי פה, והרבי שם, ומשמעות התאריכים השונים, וכו' וכו', ואנשים כבר מתחילים לאבד סבלנות, ואז אחרי רבע שעה הוא מגיע לפואנטה. ביום שישי הוא קנה כוס של קידוש ממישהו שאמר לו שהכוס הייתה של אבא של הרבי. נראה היה שהכוס עלתה הרבה. והוא מאוד התרגש כשהוא הוציא, אותה עטופה בקטיפה, מרוב שהכוס לא נראתה מרשימה - אני נוטה להאמין לסיפור (בטח שלשלו, וגם לזה שמכר אותה).

הוא מילא אותה ביין ונתן לאחד האנשים לברך, ואז העבירו בין כולם (כשמידי פעם ממלאים עוד קצת יין בכוס שלא יגמר...) - גם אני שתיתי - אלא מה? סגולה!