בנאלי זה טוב...

מי היה מאמין שאני (יו"ר ארגון החננות העולמי) אסע לטבריה...

ולא סתם נסיעה אלא עם רינה!

אהה, כן... וגם עם אבא והדודים... (חננה או לא? :-) )

הכל התחיל בשלהי בוקר יום ד'... 

היה זה בוקר קריר ואפרורי....

ענני גשם נראו למרחוק...

הנעתי את רינה והפלגנו לעבר תחנת הדלק הקרובה,

תדלקנו פול טנק (הויזה עדיין בטראומה קשה...), בדקנו לחץ אוויר בצמיגים,

שמן, מים ושאר ירקות... והלכנו לאסוף את הדודים (טעות נוראה...)

הנסיעה התחילה בצורה שקטה יחסית, עם קולות רקע: "תסעי דרך גלילות!"

"לא תסעי דרך כביש החוף!" "לא! פקוק שם!" "קחי ימינה!" "קחי שמאלה!"

הלווו! מישהו מוכן להתאפס על כיוון לעזאזל! 

(ככה זה שמכניסים 3 עראקים מבוגרים ונערה תמימה, למכונית אחת...)

בשעה טובה, הוחלט על כיוון...

הדוד יושב לידי, ומתפקד כ-GPS אנושי (וגרוע במיוחד)

הדודה מאחור מחפשת אחר חגורה הבטיחות,

("לורצי חמודה... איפה הדבר המרובע עם הלחצן האדום שמכניסים לתוכו את האבזם של חגורת הבטיחות???"),

ואבא יושב לידה (רצוי לציין שהשניים לא מחבבים אחד את השני...) ומשקיף על הסקאלה...

("את נורמלית?! את על 100!! מותר עד 90 קמ"ש!!") 

חצי שעה "מהנה" במיוחד עברה עליי, עד שהחלטתי להדליק רדיו (לפחות אני לא צריכה לשמוע את הויכוחים שלהם...)

מהרגע שהרדיו התחיל לפעול התחילו המריבות לרעום,

אבא רוצה חדשות,

הדודה רוצה לשמוע גלגל"צ,

והדוד רוצו ששניהם ישתקו כי הוא לא מצליח להתרכז בדרך...

כמובן שברגע שיש מריבות, אף אחד לא משגיח עליי...

והמחוג נושק ל130... איזה כיף... :-)

עד שאבא מגלה והורס את השמחה...

שוב נוסעים 90... :-(

נוסעים... ונוסעים... ונוסעים...

בנתיים דודי מתגלה כמדריך טיולים: "משמאל קיסריה" "על ההר את יכולה לראות את הבתים של זכרון יעקב"

"משמאל יש ישוב תימני בשם בת שלמה" "הנה רמת ישי!"

אך הדודה לא מתה על העניין "תפסיק להסיט את הריכוז שלה! היא עלולה לטעות בדרך!!"

"חמודה, את רוצה אולי להתחלף עם הדוד פה בצד, מאוד קשה לנהוג הרבה זמן"

"לא תודה!" (מה אני נראת לך?? רבע עוף?!?!)

והויכוחים שפסקו לכמה דקות, קמים לתחיה שוב...

כל הדרך הבלגתי עד שהחלטתי שלא לשתוק!

ואמרתי באומץ: "אם תמשיכו לריב אני מורידה את כולכם בדאלת אל כרמל!!" *פרצוף כועס מאוד*

לבסוף השקט גבר על הויכוחים הרועמים...

לאחר שעתיים זוועתיות במיוחד הגענו לטבריה! (רצוי לציין שטבריה התברכה בירידות מהנות במיוחד :-) )

אך העליות קצת העיבו על שמחתה של רינה...

לראשונה נוכחתי לדעת כי רינה לא סוחבת!

אני סוחטת את דוושת הגז (עוד רגע ואני מעיפה את הטמבון הקדמי...)

ורינה מסרבת לזוז מן ה-60...

קיק!! לא ממש עוזר...

עוד קיק!! אוו עכשיו התעוררת...

ב"ה הגענו אל בית הדוד :-)

ריח הקובות נישא באוויר...

הנוף המשכר...  

המנוחה והנחלה!!  :-)