לחבר שלי יש בעיה בתקפוד המיני עקב תרופה פסיכיאטרית שהוא נוטל. שזה אומר בעיקר שאין סקס. בכלל. אף פעם. הכי קרוב למין שיש בנינו זה אוננות. לכן אני שוקלת להפרד ממנו.
אנחנו כבר תקופה ארוכה ביחד, וה-"בום" הזה נחת עליי רק אחרי שמלאו לזוגיותינו כשישה חודשים. מאז, זה מפריע לי מאוד.
זה כנראה הזמן לציין שאני בתולה.
תחילה הבעיה שלו הפריע לי מסיבה אחת, וכיום הסיבה לגמרי אחרת.
תחילה זה הפריע לי כי כבר הרגשתי מוכנה, אוטוטו פותחת דלת חדשה, מעבירה את יחסינו שלב אחד קדימה ובעיקר - הייתי מאוד חרמנית. היה לנו טוב, והבחור, שמבוגר ממני בכמה שנים טובות בהחלט יודע לגעת בבחורה ולרגש אותה. בתקופה הזו זה הטריד אותי מדי יום ביומו וציער אותי מאוד. היו ימים שהייתי חרמנית רצח, והוא בקושי היה נוגע בי.
יש תרופה, למביני עניין שמה "זאייבן", שהפסיכיאטר הציע לו ליטול כדי להשיב אליו את החשק המיני ולו קצת. הוא הבטיח ללכת לקבל מרשם עוד בשיחה ההיא שניהלנו והוא התוודה, אבל אפילו לא הלך לשאול עלייה, ואחרי כמה פעמים ששאלתי אותו מתי הוא מתכוון ללכת, התאיישתי כבר ללחוץ.
כיום אני בכלל לא רוצה לשכב איתו. כל מה שנוגע לסקס ביחסינו עלוב מאוד. הוא הרי לא חושק בי כמו אדם רגיל בגלל הבעיה וביחסינו יש מעט מאוד תשוקה. זה הגיע למצב שאני לא מוכנה "לתת" את הדבר שהכי חשוב לי כאשה, לגבר הפגום הזה (בואו נודה באמת). אני לא רוצה לזכור שהפעם הראשונה שלי הייתה עם אדם שלא נמצא בשיא ההתרגשות המינית שלו, אדם שכבר בקושי מענג אותי, אדם שסגור בפניי בנוגע לעניין המין ובעיקר אדם שדוחף אותי מעליו בבוטות לפעמים, כשאני בסך הכל רוצה לעשות לו נעים.
חבר'ה, כל מה שקורה ביני ובינו אלה ההתנסויות המיניות הראשונות שלי בחיים הללו, והבנאדם עוד עלול לעשות לי טראומה.
ישנה במשוואה הזו גם אי הבנה קלה. אני לא לגמרי מבינה עד הסוף את המושג "אובדן חשק מיני", כי מבחינה פיזית הכל מתפקד, הכל מתעורר וכן בא לו שאני אאונן לו לפעמים, אבל במשך כל הזמן שלנו יחד (סמכו עליי, הרבה) הוא הציע שנשכב פעמיים בדיוק.
ואני לא אשאל אותו לפשר הדברים, כי יש בנינו בעיה בתקשורת בכל עניין המין (רק בנושא זה). אני גם לא אציע, כי כאן כבר הוא עובר כל גבול! אני יוזמת הרבה דברים מיניים, למרות שאני הבתולה והוא גבר מנוסה מאוד, אז גם את זה אני אזום? לא מספיק שלפעמים אני מפשיטה אותו בכוח? אז איפה הוא ביחסים האלה?
נשארתי איתו כי אני אוהבת אותו וכי אני לא באמת יודעת מה אני מפסידה, אם הייתי יודעת ודאי זה היה מפריע לי פי כמה יותר. אבל יחסינו רחוקים מלהיות מושלמים גם במישורים אחרים, ואני יודעת שהיחסים האלה יסתיימו מתישהו, זה לא שנתחתן גם אם הוא ירצה (מסיבות אחרות).
אז אולי כדאי לי לחתוך? כל זה מאוד מתסכל, אולי להתחיל דף חדש?
מה אתם אומרים?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
