זה דבר שאי אפשר לסכם..

כמה שהייתי רוצה לכתוב לי עכשיו איזה סיפור כרונולגי ככה שבאמת יסכם ויבהיר לי את 3 השנים הכי משמעותיות בחיים שלי,

זה לא אפשרי..

אין מאיפה להתחיל ואין איפה לסיים..

זה פרק שלם בחיים

לא יאומן שהוא מסתיים ממש בימים אלה

לא נקלט איך ממש עכשיו אנחנו אלה שתמיד ראינו מעלינו

הולכים למסיבות גיוס של חברים..

יוצאים בכל לילה כי אין עוד הרבה..

מלווים אותם לבקו"ם..

מחכים לחמשושים שלהם ובודקים מי בבית ומי סוגר...

חושבים מתי השעת ת"ש ומתקשרים להציק..

ממש לא נקלט

זה אפילו די מפחיד

אין לדעת מה יהיה ואיך התקופה הבאה תיראה.. מי ישמור על קשר מי יתנתק מי ימצא לעצמו חברים חדשים למי הסדר עדיפויות ישתנה לכאן או לכאן..

צבא...