זה בטח החורף מעורר געגוע

או אולי בגלל שהחלטתי להישאר.

אולי זאת בכלל הבירה מדברת

אבל איכשהו הגעגוע התגבר.

הפשטות שבכל,

הרחובות הריקים

הקלות שבלצאת

להתערבב בין אנשים.

לקנות כרטיס

לצחוק עם כולם

להיות חלק

מהקהל באולם.

להיות צלול ולשיר עם המילים

לפתוח חלון ולנסוע על מאה עשרים

את הדרך הביתה לעשות בריצה

ולשלוח לחבר הודעה מצחיקה.

ואז לשוטט שוב ברחובות

ולחפש פרצוף מוכר

כזה שבא לפגוש באמצע החיים.

לתת לו חיבוק שעוצר את הזמן

ולרגע מחזיר אותך להיות שוב ילד קטן.

זה בטח הגשם שמתחיל לרדת בטיפות קטנות

שעושה לי חשק להעלאת זכרונות

או אולי זה הלילה שגווע

מי יודע,

אבל אני

אמשיך להתגעגע.