איך ברחתי בלי לחשוב וקיוותי שהכל יסתדר מאליו.

בלהט הדברים פשוט נטשתי את הקרב.

עכשיו הכל רגוע והבאלגן עומד נרקב

אנוכי במזרח וליבי בסוף מערב.

את הים השארתי מאחור

ואת חדרי הותרתי ריק ואפור

רוקנתי את כל חפצי לתיק שחור

וכך נסעתי לדרכי, הביתה לחזור.

ושם יש זוג עיניים שצופות

מסתכלות אל הדרך ואליי מצפות

וכאן ציפורני נשמתי שורטות

ואותי מכריחות להסתובב ולצפות

בעיניי אהובי,שלי מחכות.

ואני נחנקת, לא מסוגלת לנשום.

אילת,

ההיית או חלמתי חלום?