לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


סייג לחכמה- כתיבה

Avatarכינוי:  מיספיט

מין: נקבה

ICQ: 298158022 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2014    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


גם אחר כך

כשעוברות שנים

ואת כבר שמחה ומאושרת

או בדיכאון מדברים אחרים

יש ימים

שמחזירים

ומטיחים שוב הכל בפנים.

כאילו חזרת אחורה בזמן

ובהילוך איטי את צופה בסרט.

רואה את כל הבחירות

והאנשים שבדרך.

וכאילו לא עברו מאז חיים שלמים,

את מתאבלת.

 


 

זה מוזר ומטורף. זה הזוי. זה לא נורמלי. זה לא אמיתי. הייתי אומרת בלתי אפשרי כמעט.

אין בזה שום היגיון. המעט שאני מצליחה להבין נשמע לי כמו קשקוש אחד ענק.

כזה ענק שאני אפילו לא מתאמצת להסביר לעצמי. אני רק פוטרת את זה בתירוץ אידיוטי כלשהו על רגשות.

איך אפשר בכלל להשלים עם קיום של דבר כזה?

אי אפשר. ובגלל זה המצפון שלי והלב שלי והמוח שלי עובדים ביחד כדי להגיד לי שאני שפויה. שהכל בסדר איתי. שאין ממה להלחץ.

אני מנסה בשקט לסנן שיש ממה להלחץ, שזה לא מצב טבעי. אבל כל הגוף שלי מתוכנת כדי להתחמק מזה. 

"את בסדר גמור", הוא אומר לי. משתיק את קולות הפאניקה שלי.

 

בוא נאמר שאם היו מגלים אצלי מחלה סופנית [חס וחלילה, חס ושלום!] בטח הייתי מגיבה אחרת.

זה נשמע דיי היסטרי מהצד הזה של המסך. אבל האצבעות שלי פשוט מקלידות רגשות. בצורה הזויה כלשהי, באופן אוטומאטי.

הכל באמת בסדר. תודה לאל.

החיים מתייחסים אליי יפה. ממש לא מבקשים ממני כלום תמורת קיומי, בינתיים. ונותנים לי לעשות מה שאני רוצה.

אבל כמו תמיד, אני אף פעם לא מסתפקת בהיצע הקיים. אני חייבת להרגיש שאני רוצה מעל ומעבר, שיש לי חלומות גדולים שאני הולכת להגשים.

ו...עכשיו אני מרגישה נורא בגלל בני המין השני.

זה בטח הפעם ה-100 שאני כותבת את זה כבר, בלי לשים לב. אבל באמת שנראה לי שכבר הרבה זמן לא היה לי קשר אינטימי, קרוב, מפנק ותומך.

וחוק מרפי לא פוסח גם עליי.

 

אז זהו.

לילה טוב.

בתקווה שהפעם הבאה שאני אכתוב בגלל גבר תהיה חיובית=]

נכתב על ידי מיספיט , 5/5/2011 02:29   בקטגוריות בעיות של נשים, הגיגים, סתם ככה, פריקה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ווא! אני כ"כ עם עצמי שזה מפחיד.

השעה כבר 5 בבוקר ומה אני עושה? מחכה למשהו מעניין שיקרה..?

 

התחלתי לראות את הסרט "ברבור שחור". מהפרסום עליו הבנתי שהוא סרט דיי מוזר. אם הוא קשור לאוסקר יש להניח שהוא לא סרט שרובנו היינו רצים לראות. אבל בכל זאת. הייתי לבד בבית ומתוך שיעמום החלטתי לנסות ולראות.

האמת שאחותי נכנסה דיי בהתחלה ואמרה "לראות אותו לבד בחושך זה לא חכם". וכבר הרסה לי את ההמשך.

מצד שני, עצם הגילוי שהיא ראתה ושרדה כבר עודד אותי.

בוא נאמר שבחלק של הכפילה עוד הבלגתי. אבל כשהיא התחילה לקלף לעצמה את האצבע...פה נשברתי. איכ. זה היה מזעזע!

 

עצרתי כשהיא במקלחת. והאמת שאפילו לא שמתי לב לחלק המפחיד שמגיע עד הפאוז. התמונה קפאה כשהדם בצבץ לה מהאף.

דיי מגעיל, אבל חייבת לומר- מסקרן!

 

ו...קצת לנושאים הרגילים...

אתם כבר יודעים כמה אני אוהבת נוסטלגיה. היא ממש חלק ממני. מישהו פעם אמר לי "את חייבת ללמוד לחשוב על ההווה ולא על העבר".

אבל ככה זה כשאני בבית. אני רק נכנסת בדלת ומתכסה באבק נוסטלגיה שלא עוזב אותי עד שאני יוצאת.

לכן, כמו תמיד אני כבר מתכננת את הבריחה הגדולה.

אז, כשירדתי לאילת...הכל בגלל שלא רציתי להישאר במקום המרוט והישן הזה. אבל כמו שברחתי ככה חזרתי. זוועה.

ושוב אני מחפשת מילוט. אבל עכשיו אני כבר יודעת שחיי נידונו להיות בריחה מתמדת וחזרה אינסופית אל המקום הזה. שהוא בעצם בית.

עד שלא אמצא את הבית שבתוכי לא אוכל להיגמל מהחזרה אל ביתי הישן.

 

וואו. זאת השעה שמדברת. אמיתי! האצבעות שלי זזות לבד על המקלדת...זו לא אני שמפעילה אותן.

 

אתם יודעים כמה זמן לא עשיתי שבת כמו השבת הזאת??

כבר שבועיים, אפילו יותר..מאז שעזבתי את אילת. ובכל הזמן הזה אני אומרת לעצמי "בבית אני אעשה שבת כמו שצריך". ולא. כל פעם שבת מגיעה ואמא מגיעה, ואחותי מגיעה ואני עושה שטויות. וואי...כאלה שטויות...

וכל פעם אני אומרת לעצמי "תעצרי את זה. מה קרה? כבר אין לך שליטה על חייך?".

והתשובה הכאובה היא שלא. באמת אין לי שליטה על חיי. אני יצור טפיל שעושה כל מה שעושה החברה שסביבו.

והשבת, ממש דרך מקרה...אף אחד לא היה בסביבה כדי שאוכל להיגרר אחריו אז נשארתי בבית. ככה. כל השבת. כמו ילדה טובה. כמו פעם.

תודה לאל.

 

אבל, אני כבר יודעת...מכינה את עצמי כבר מעכשיו לחודש בתאילנד. מה שאומר שאני הולכת לעשות שטויות ובגדול!

מה שאומר שאם אני חוזרת עם קעקוע של מגן דוד על העורף- לא להיבהל. את הכל עשיתי על דעת עצמי המוסחת.

מה שאומר שזאת גם השבת השקטה האחרונה שתהיה לי עוד הרבה זמן. לפחות לעוד חודש.

 

ואחרי החודש הזה, מה אני הולכת לעשות??

 

אז הנה כמה תוכניות קטנות שכדאי לתעד:

 

1. כיסוני ניוקי מטוגנים במילוי גבינה.עם פרוסות חצילים מטוגנות.

2. ווסט. אחד הדברים! חובה לתפור אחד.

3. להתחיל לעבוד

4. לחסוך ולטוס לארה"ב. שם אקנה אייפון ולפטופ. או רק לפטופ.

 

וזהו נראלי...

לא לשכוח לחזור שזופה ורזה. =]

לילה טוב!!!

 

נכתב על ידי מיספיט , 6/3/2011 05:15   בקטגוריות סתם ככה, פריקה, בעיות של נשים, הגיגים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בצי ב-24/3/2011 10:39
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיספיט אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיספיט ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)