אילת מנותקת.

באילת אין חורף [למרות שיש, אבל לא בשעות היום]. באילת ישראל לא מתייבשת. באילת העבודה לא מתפרקת. באילת אין שיטפונות, אין רעידות אדמה, אין בצורת, אין רעב, אין מחלות, אין הפגנות, אין אידיאלים. רק נופש.

ועכשיו אני בבית. כאן הכל כמו שהיה.

יש ריח של חורף באוויר וכבר לא באלי לחזור. לפניי שעליתי לאוטובוס זכרתי את החיים שלי באילת, את הפינה הפרטית שלי. החדר שלי, שהוא רק שלי. העבודה שלי, שמחזיקה אותי עצמאית. כל מי שאני לבד- בלי אבא ואמא. ואני אוהבת את זה ולא רוצה שייגמר. אבל עכשיו, כשאני בבית אני רק רוצה להישאר...