אני חושבת על זה שאנחנו בתקופת "בין המצרים". איפה אני ואיפה מצרים..?

זה רק מסמל את תחילת התקופה ההפכפכה שלי בשנה. תקופת הסליחות. תקופת החגים. תקופת החזרה בתשובה. ההתלבטות האינסופית שלי, איזה מן סוג של דתיה אני? וכמה חרטה יש לי בלב על כל מה שעשיתי השנה.

ומה היעדים שלי לשנה הבאה.  וזה בכלל עינוי אחד גדול, כל המחשבות האלה.

ואני שואלת את עצמי עכשיו, רק כהכנה מוקדמת-

כמה יהיה איכפת לי מזה בשנה הקרובה?

אני שוב אנסה "לחזור בתשובה"? אולי אני בכלל לא אתאמץ לנסות לחפות על כל החטאים שלי. פשוט אדלג שנה על כל התהליך המפרך של ניקוי המצפון ואמשיך לחטוא כמקודם.

עוד אין לי תשובה. כנראה שאוכל לראות את זה רק במבחן התוצאה.

מה שבטוח, אני עוד אהיה בארץ.

[לא יודעת אפילו אם לקוות אחרת..]

לוותר לעצמי בכל פעם מחדש.

לגנוז עוד חלום.

להגיד לעצמי שזה החיים וככה אני.

קשתית שכזאת שכל הזמן מחפשת מקום

אחר.

לפטור את עצמי מהלחץ הזה.

לקלל את הזמן.

להגיד לעצמי שהפעם יהיה טוב

כי גם אני כמו החיים לא בנויה משחור ולבן

וצריך לגוון.