לפעמים כשהשמש שוקעת

היא שוב פוקחת עיניים גדולות

מסתנוורת משלל האורות.

לפעמים כשהירח מפציע

היא נותנת לעצמה להשתחרר

במחשבות, בדמיונות

היא מפליגה למקומות רחוקים

מקומות ספק מוכרים ספק זרים

ריחות של אהבה וניצנים של תשוקה

היא פורשת את ידיה

היא רוצה להרגיש, איך הכל מתערבב

וסוחף אותה, רחוק

לארץ של אשליות מתוקות

לא מרפות

וכשהשמש זורחת בבוקר

הם הופכות כואבות,

משפילות

קורעות את הנפש לגזרים

והלב בוכה בשקט, בלי ששומעים.

ושוב,

ייסורים קטנים מתחילים להחוויר

כשהשמש שוקעת לים

והירח עולה במרומים..

(פרץ של כתיבה..:-\)

אני שונאת תובנות חיים. שונאת להבין כל מיני דברים על החיים שלי, על ההווה שלי ובעיקר על העתיד שלי. והכי אני שונאת להבין שזה אכן כך ולא יצר הדמיון שלי. כל מיני פסיכולוגיות בגרוש שמתגלות כנכונות..זה משגע אותי. לא בא לי לחשוב על העתיד שלי, או על העבר שלי..בא לי פשוט לחיות את הרגע. אבל זה כנראה בלתי נמנע לחשוב על הכל. המחשבות על העבר מכאיבות לי כל לילה מחדש, והמחשבות על העתיד גורמות לתהיות מוזרות ולהבנות עצובות.

אני כל פעם חושבת על הלימודים שמסתיימים להם עוד חודש ואחריהם צבא. אז יש לי ציונים מעולים, זה מבטיח לי הצלחה בחיים?

אם הבנתי משהו במהלך חיי הקצרים זה שהעולם הזה בנוי על יותר מזל משכל, ואם לדייק אז על אנשים שיודעים לנצל את המזל. ואני לא כזאת. אני מרגישה שאני "חוקית" כזאת, ישרה. לא יודעת איך בדיוק להגדיר את זה., אולי פשוט לא תחמנית מספיק? לא אפורטוניסטית (או איך שלא כותבים\אומרים את זה..חח)?

והצבא, אני מרגישה שאני הולכת להיות שם סתם. כן כבר מזמן יצאתי מאשליית התרומה למדינה ברגע שהפנמתי טוב טוב מה זה להיות חיילת בצה"ל. אז אמרתי לעצמי שאם כבר מתגייסים אז צריכים להפיק תועלת מהצבא הזה..ומה אני הולכת בסוף לעשות? חובשת. ועוד סתם אחת! לשבת במרפאה ולהוציא לחיילים משועממים אקמול.

אז לא מספיק שיש לי כל מיני מחשבות מעצבנות על העתיד הרי גם העבר שלי נראה לי מטומטם. שנים שעשיתי עם עצמי כלום אחד גדול נראות כל כך מבוזבזות כי פתאום עכשיו התחלתי לחשוב על תחומי עניין, התנדבות ועוד ועוד. יש שיגידו שעדיף מאוחר מאשר אף פעם אבל אולי אני בן אדם כזה. בעצם לא אולי, אני בן אדם כזה. בן אדם שדוחה הכל לאחר כך כי זה נראה לו מאוחר\ מוקדם\ לא מתאים כרגע. לפעמים אני כל כך שונאת את האישיות שלי עד שאני מצליחה להבין למה אני כבר שנתיים וחצי לבד. אני עצמי לא הייתי יוצאת עם עצמי. :-\ ואם כבר באהבה עסקנו אז כל מערכות היחסים שלי היו דפוקות לגמרי, כל אחת ואחת מהן. אפילו אלה שנשמכו ממש קצת זמן או שאפילו נגדיר את זה כלא התחילו כלל. ואני לא מאמינה שהייתי כל כך טיפשה שעד לפני כחצי שנה עוד חשבתי שמה שהיה עם האקס היה אהבה. אני אפילו מודה שאני לא אהבתי אותו..כן היו לי כלפיו רשות עמוקים אבל אי אפשר להגדירם כאהבה..ואיזה מטומטמת הייתי אז...

כל כך בא לי ללחוץ על כפתור ה"להריץ לאחור" של החיים ולשנות דברים, לא להגיד מילים שחשבתי שנחוצות ולעשות דברים שאז נראו כלא חשובים. אבל אין כפתור כזה ואולי גם טוב שכך. גם אם רע לי אולי למישהו אחר טוב..ואולי אחת הבחירות הרעות שלי עשתה טוב למישהו אחר..מי יודע.

בכל מקרה החיים כרגע לא משהו אבל אני מנסה להפיק מהם את המיטב...

אז לילה טוב לי ואני מקווה להרדם מהר שאני לא אתחיל לחשוב יותר מידיP: