לא רוצה יותר למסור את נפשי, גם לא בתמורה לנפשו של אחר! כי המסירה תמיד זמנית, ובסוף אני מקבלת אותה חזרה - והיא פגומה, מעבר לכל תקנה. לא עוד, לא אמסור. אני רוצה לשמור את עצמי לעצמי, ולא נורא אם אף אחד לא ירצה להיות שלי בלי התמורה הזו. אני רוצה רק את עצמי - אבל שלמה.
פגשתי את אלי היום בפעם האחרונה, וב8 הוא תס. כמה שהייתי רוצה לומר על הדם הזה, וללמוד עליו, הרוב מת וקבור. מה שכן...מבחינת המרפי שלי, שיעור לחיים. היה פוטנציאל לחיבור מוחות...הושמד ע"י צרות-מוחין, ואיך לא? השטחיות, my nemesis. כמה שהצטערתי, אפילו אלוהים לא יודע=\.
אני הרי לא אראה אותו שוב. זה לא מציאותי.
אתה, השחור, לוקח לי זמן להבין כמה רבות סיבותיי לשנאה! כמה דברים בי עיוותת. אבל אני רואה איך הם חוזרים למצב הקדום שלהם. וגם השנאה - רק שלב, מסתבר, כי שנאה זה יותר בסגנון שלך מאשר שלי. מחיר הבגרות...אולי צדקנות, אבל המטרה מקדשת את האמצעים, והמטרה היא שקט ממך בראש שלי, וביטחון שמסקנות חדשות עליך לא יטרידו את שנת הנצח שלי...
NO MORE!
כמו חבר אמיתי, הוא לימד אותי עוד משהו חשוב. שטחיות - no more. אני לא אתן למרפי לצחוק עליי שוב, לעוור אותי בזוהר מזוייף כזה. זה משחק מרושע. אם יופי משחיר נשמות ברמה כזאת - אדחה אותו ממני! היהירות, היומרנות, הבטחון העצמי המופרז, התעלמתי...no more!
אני לא יודע עד כמה עמוקה היתה הפגיעה. לא יודעת אם הייתי צריכה לומר את האמת - אולי זה היה פוגע אף יותר. אבל מה שכן - אם לפי מרפי התקריות של החודשיים האחרונים היו התשלום - הרי שהגיע לי +.
ההרגשה שלי של חזרה לגיל 15 כ"כ חזקה שהיא כמעט גולשת למישור הפיזי. פאקינ' הולי ווירג'ין...איך אין לי כוח לכל זה שוב!
לא רוצה שיחשבו שאני נחמדה.לא רוצה שיצפו ממני לכלום. אני רק יד-שנייה עם רגש פגום, חסכים וסטיות, עיניים זקנות, ושום דבר טוב מדי כדי לאזן. ו-אני לא מתנצלת על זה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel