...חבל שאין סמיילי מצב רוח במצב כפית. I'm currently there
יחד עם ג'ורג'י, מילאתי את מכסת שעותיי בלמידה למקצוע תורת הבנייה המופלא, המקצוע שבו המילה "זיון" יכולה להופיע עד ל-15 פעמים בעמוד. לפחות לחצי יממה הזאת. אחזור אליו בקרוב, ובינתיים, להלן התוצאות:
"תערובת בטון בכמות מזרחית" [מזערית...בדיחות עדתיות מתת-המודע?]
"התערובת צריכה לעמוד בדרישות החושך" [הבטון בקירות שלנו עבר לצד האפל? הוא קיבל עוגיות? לא פלא שבניינים מתמוטטים...that's the way the cookie crumbles!]
"לוחות לבודים - הם לבד ואבודים?"[WTF]
זכויות שמורות לנו, ואם אתם לא אדריכלות, וותרו על להבין את זה.
זה טוב לגרום לאנשים לחייך אחרי שגורמים להם לבכות. בסוף כולם יבכו [את זה אומרים גם אצל היהודים, וגם אצל אירנושקה], אבל בינתיים...=)
סופסוף הזדמן לי להיות בחוף קיסריה. והפעם האופן חוקי אפילו. נע לכן P=. ותודה לך.
צדפים!!
אני תוהה מתי הפרצוף שלך יפסיק להופיע מול עיניי ברגעים הכי פחות מתאימים. ליצור אצלי דחייה מהסביבה. מעצמי. תקופה מטומטמת משהו. לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה=\
ומצד שני, הגיע הזמן לסיים עם היומרנות ולחפש - בגרות אמיתית - מהי? בחיפוש בין אנשים...לאף אחד אין, עד הסוף. ולי,מסתבר, אין בכלל. לא יודעת מתי להתחיל. לא יודעת מתי להפסיק!
לא ברור היכן עובר הקו המדוייק בין שנינות והתחכמות, שטחיות ועומק, איך לגרום לעצמי לחשוב, ללמוד לא מהתחת, איך להפתר מהרגלים מעצבנים שהחברה הדביקה לי בעוון היותי קידומת-1...לא מכל אפשר להתנער בקלות.
לא ברור מה חסר. רשע? שכל? שכל בטוח חסר. במקום זה יש הרבה רגשות אשם, והתעמקות יתר בכל דבר שגוררת אחריה - למרבה הפלא - התנהגות אימפולסיבית שעליה מצטערים בסוף. והרבה. בתור נביא זעם, אני אומרת שיהיה רע =)
נתפס לי הגב עקב צפייה בסרט בתנוחה מגונה למדי, והרדמות באותה התנוחה. כאילו שאני לא הולכת מספיק עקום גם ככה D=. נו, לא אזמרלדה, אז קוואזימודו...אותו בכל מקרה אהבתי יותר.
ושלא תחשבי שאני מקטרת. עם זה סיימתי,הודות לחינוך שלך, מעכשיו רק בצחוק! אבל יש תסביכים...בנוסח "אני לא רוצה לדעת!"
יש לי מצברוח טוב, מכופת, תוקפני, ומשועשעף ושאנן. זה ממש לא טובה, בהתחשב בתקופת הטרור XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel