Under The Bridge

היצור שמעולם לא התקרבתי מספיק.

טיפשי. לא יכולה שלא להצטער עכשיו. העיניים ההם. הצחוק. הטירוף המעודן.

דמות מרוחקת, כמעט דמיונית, הרי שהמצאתי אותה, כמו עוד רבות, וכשקמה לתחייה מהדמיון, טעיתי, התבלבלתי בינה ובין פארודיה גרועה.

עיניים ירוקות מסתובבות לי בראש. WTF...זה כבר לגמרי חסר הקשר.

לא היה קיים מעולם. לא באמת.

אני אמשיך להסתובב בעולם הזה בעיניים פתוחות לרווחה, רק כי התקווה מתה אחרונה...בתקווה לפגוש את הדמות שהיא פרי דמיוני.

you are...

פרפרים לבנים לא יצאו ממני. כבר די הרבה זמן שום דבר לא עשה לי חשק לבכות. ולפעמים, שיר מספיק.

חלום ליל קיץ...אני בכלל אמורה לישון עכשיו, ולא לכתוב בולשיט, טוב, לא יראו את זה וזהו, לא איכפת לי, אני כבר לא מבינה מה ולמה.

הייתי קורעת כל קשר עם העולם הזה והולכת לצייר באיזה חור.

רק שאי אפשר.

חבל.

הנה, היתה לי נפילת עצבים קצרצרה[קפאין,היסטריה, מתמטיקה]. כאלה הכי טוב להעביר ע"י כתיבה. עכשיו יהיה טוב:)