לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Under The Bridge


"Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate"

Avatarכינוי:  Trolladriel

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2006    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

5/2006


דברים שמצחיקים[אותי, בעיקר].

ציון במבחן מגן שעובר את העובר ב27 נק'. אני בהלם כל פעם שמשהו עובר את העובר.

אני רואה פה לאחרונה משחק מספרים. הוא נפוץ. נורא נפוץ. ואני לא אוהבת לעשות דברים שכולם עושים...מה הטעם, ממילא יוצא לי גרוע יותר, וכשזה גם גרוע, וגם לא מיוחד, אז מה זה שווה?

אבל יש לי מצב-רוח מפגר. 83, עדיין. אז אני אשחק במשחק הזה, אבל בצורה מפגרת, כי ככה זה מצחיק אותי =)

בנגן הMP3 שלי...

22 להקות מטאל שונות

3 מהם מפינלנד

2 התמודדו באירוויזיון

1 זכתה=)

2006 - שנת היציאה של המנגינה החדשה ביותר.

1717 - של הישנה ביותר.

בחיים שלי...

7 גברים לימדו אותי מתמטיקה

ב3 מהם התאהבתי=) [אפשר שלא?]

6 "חברות הכי טובות" היו לי

2 טובות באמת=)

4 תוכים - היו

1 חתול - יש 3>

זה מזכיר לי את "אחד מי יודע"...

וסתם כי בא לי - משפט של אדם חכם ומעט מתוסכל פיזיקלית, ברגע של תקווה:

"אני כבר רואה את הפוטונים בקצה המנהרה"


 

אני כבר לא אוהבת אף אחד, או לפחות לא מספיק כדי שזה ישנה משהו.

הדבר הכי קרוב - רחוק עד כדי אינסוף, מכל הבחינות.

סליחה אם קלקלתי משהו. או שלא. בעצם לא. עברה התקופה שהתנצלתי על כל דבר. עכשיו, אני רק מזהירה מראש.

כשזה טעות - זה טעות. אבל ממתי מישהו מקשיב לי? יצורים תמימים וחמודים מדברים כדי ליצור רקע.

מעניין...ויתרתי על כניסה לעולם ההוא, על האפשרות, מתוך חוסר ניסיון.

את הניסיון והידע מה לא לעשות, קיבלתי בתמורה על הויתור הזה.

היה שווה?

ידע זה כוח? אולי, אבל זה בא במכלול עם אי-אילו סיוטים.

נשיקה אחת שלא נותנת מנוח.

איזה שטויות.

אופטימיזם וסניליות עזרו לי נורא. שחכתי, הדחקתי, רצחתי כל מה שלא היה לטעמי, יש לי זכרונות נחמדים כלושים כאלה, כמו מאחורי זכוכית

אבל עכשיו אני כבר לא אשכח כלום. על הדרך הזאת, עם עיניים פתוחות לרווחה, כדי אולי, באחד העולמות, לא לטעות שוב. כי כל המילים הקטנות...לא יספיקו.

אין מטרה מוגדרת, אבל על זה מכפרת הידיעה שאנשים כאלה קיימים, האפשרות להתקל בהם, והשאיפה להיות כמוהם.

מסעדה בקצה הגלקסיה...שם נפגש, באחרית הימים.

קראתי את החלק הראשון של הHitchhiker, ואני מונעת מעצמי לקחת בספריה את ההמשך, כי עכשיו צריך לקרוא רק מיקוד בתנ"ך...הו...תנ"ך...אין דבר שמרחיק אדם מהדת כמו בגרות בתנ"ך=)

אבל אתמול בלילה - נשברתי. למרות שהחלטתי לא לצייר בזמן בחינות, סה"כ זה הדבר שבשבילו אני חיה, אז זה מה שיצא - עטים שחורים ומים, המון נייטוויש - וחשיבה, כי החופש האמיתי - זה כאן.

נכתב על ידי Trolladriel , 22/5/2006 22:54   בקטגוריות אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



5,188
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTrolladriel אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Trolladriel ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)