דברים רציניים לא עוברים פה טוב. אז אנסה לרשום במישור הרה-ציני בלבד [ודוברי הספרדית יבינו]. ולכתוב כ"כ משעמם שאף אחד לא יקרא, ואני אוכל לכתוב מה בראש'שלי. כשיהיה לי מצברוח, אני גם אצבע פה הכל לורוד, וזה יתן לי לגיטימציה לכתוב על בגדים, מסיבות, וכוסונים[מה זה?].
אחרי המגן היום היה מוי בעע, ונרדמתי עם הפרצוף במתמטיקה, כמה צפוי...אבל השעה הזאת הצילה את שפיותי, עד שזכיתי להשקמה חביבה, ע"י שיחת טלפון שאין לי מושג מה אמרתי בה...אני תוהה עד איזה גבול אפשר להמשיך ולעשות על אנשים רושם גרוע [כולל דיבור שטויות בטלפון ושאר אמצעי תקשרות, הירדמות בכל סיטואציה הכי פחות מתאימה, לחוציזם, וכפיות]. אחרי שהתעוררתי, היה לי זמן איכות פתאומי עם אבא. בילינו יחד משהו כמו 3 שעות...ולא רבנו! היה חביב, עד כמה שאפשר. סופסוף אוזניות! נע...מהומסנטר, לא סתם =) והיינו בקניון שאר ראשון...מוזר להיות שם עם אבא!
ועקב העובדה שאני מתעוורת בעין שמאל [סיבות:הכנסת חפצים חדים, דלקות,ומשקפיים שרוטות משהו], ההורים ריחמו עליי, ועכשיו יהיו לי משקפיים חדשות! ואולי אני אצטרך לעשות ניתוח לייזר, כי צייר עיוור זה לא גימיק טוב כמו חשבתי. אבל למי איכפת? המסגרת החדשה כמעט בלתי נראית, אז רק אם מכירים אותי מקרוב, רואים עד כמה אני "חכמה"...ואפשר לשבת עליהם, לעוות אותם, לבצע בהם מעשים מגונים, אבל הם גמישים ונהדרים, וכנראה ישרדו הכל. נחיה ונראה *צחוק זדוני של בחורה הורסת לחלוטין...במובן הישיר*
המספר שלי עכשיו זה 4 ו4 וחצי. אני מדחיקה מחשבות על מה יהיה עם זה בהמשך=\.
חוץ מזה, הלכנו לקנות בגדים. כן, עם אבא. אנחנו הולכים לשופינג משותף כל 3 שנים בממוצע, אבל זה יוצא אפילו יותר כיף מאשר עם אמא. בעיקר כי הוא סובל מהתקפי הפקרות מוסרית ומסוגל לקנות לי חצאית מיני וגופיית מעטפת שיש הסתברות שהקשירה שלה תפתח בכל רגע. יהיה במה להשויץ במסיבת סיום...או טכס סיום...או אנערף...כל אחד מהאירועים האלה שאני בחיים לא מופיעה בהם, ושההורים שלי מבריזים מהם מאז כיתה ב'.
מילא הורים. אבל מוח לא תוכל להגיע. וגם עידו...אפילו שאותו היה שווה לשכנע להבריז מהמפלצת הירוקה. טוב נו...P= זו מסיבת סיום מפגרת של מוסד לימודי מפגר עוד יותר.
ועכשיו חוזרים למתמטיקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel