בעזרת האופטימיות הדביקה היקרה שלי, וגם בעזרת כמה יצורים טובים ויקרים, שכנעתי את עצמי שלאנורא גיוס קרוב. אולי יהיה כיף שם. ואם עידו אומר שאפשר לצייר בצבא - הוא יודע! ובינתיים - carpe diem, carpe noctem, carpe puga!!!
ראיתי היום באיזה מסדרון מנורה קטנה ולבנה שעשתה לי ממש עצוב לרגע. פריט מוכר, מוכר מדי. כמעט נתתי לזה להשתלט. אבל אין טעם...אין טעם לתת לאנשים לנצל את החולשה שלי.
הייתי בעוד חזרה של Forbidden Fruit. יותר ממושכת מהקודמת, והפעם האזניים שלי לא בזבזו זמן כדי להתרגל. קצת התאכזבתי לנוכח הידיעה שהשיר שאני הכי אוהבת הוא קאוור...אבל לא נורא, גם השאר נהדרים. באמת הייתי צריכה פול ווליום שכזה...הוצאת עצבים. היו כלמיני שירים חדשים, בשלבי פיתוח, והתקפי השראה פתאומיים...
הפעם ניסיתי לרשום ציטוטים. כי צ'רנובוג רוצה שיצטטו אותו, משוממה...
*מחטט בערימת קבלים*:
"I need it...i don't need it...I need it..."
בשלב מסויים של הנגינה החיבורים מתפגרים קצת. I guess you needed it, after all :)
כשנושא השיחה מגיע לסלסה, הוא אמר בנבזיות על אחד הנוכחים "פותח לעצמו עולמות חדשים מבחינה מוזיקלית...מבחינה רקטלית..."
ציטוטים שלא נאמרו ע"י האל השחור, אך הוקדשו לו:
אליאנורה, בתגובה לחיקוי ריקוד הסלסה:"הוא נראה כמו יפה ירקוני שלקחה אסיד".
עוד מישו:"מתי הספקת להתפשט?!"
אני נורא מעריכה אנשים שיודעים לעשות מוזיקה. הם מחוברים לאלוהים, או לגורם X, או איך שקוראים לו. ממש רואים עליהם לפעמים. ואני יכולה להתחבר רק דרך מה שהם עושים...ולצייר שלטים לאורך הדרך.
אתמול היה יום נהדר! עידו בא לבקר אותי, אחרי יותר משנה שלא נפגשנו, עקב נסיבות מגעילות, כואבות, ואידיוטיות, שאני לא אתן להן לחזור על עצמן. הוא הביא לי כפית!!! הוי, מתנה מדהימה...כ"כ שמחתי לפגוש אותו...שחכתי איזה יצור מקסים וחופשי הוא...הרבה יותר מדי שטיפות מוח כנראה. עכשיו, כשהתבגרתי [התפגרתי?] קצת, אני מרגישה שהרבה יותר נחמד לי אתו, אחד האנשים שבאמת אפשר לדבר אתם חופשי, כי הרי יש לו את כל היקום בראש...ורשע - פחות מהשאר.
שפיות זה דבר טוב כשהיא מצוייה תחת שכבות עבות של טירוף. אנשים כאלה - לטעמי. הרבה פחות טובים אלה שהטירוף שלהם קבור עמוק מתחת למסכות שפיות.
הלכנו לראות את צופן דה וינצ'י, סופסוף...לא ממש איכפת לי כמה כולם צועקים שזה חרא של סרט, דעתי משוחדת, ולא איכפת לי מאי-דיוקים היסטוריים ועלילתיים, אני אוהבת את הסיפור והרעיון...נע לכם. והיו בפרסומות כפיות מעופפות - זה ממש עשה לי את זה! בייחוד שהיה בהם יוגורט...וחתיכות של פרי :)
פגשתי את ההיסטוריון הפסיכי באולם הקולנוע...איזה מרפי מטורף! :)
אחרי הסרט שכבנו על הדשא בשכונה שלי ודיברנו. בכלל, לא סתמנו רוב הזמן במשך היום...פארים עצומים להשלים, כנראה...אבל פעם הבאה, אני לגנוב אותו אליי הביתה...יש לי חדר פנוי והוא מתבזבז! לא חכם...
השישי הזה שיפר לי את המצברוח המון המון. חייבת לעשות את זה שוב, פשוט חייבת.
כ"כ מעט זמן, כ"כ הרבה כיף. ודברים בעייתיים לעשות. ג'ורג'י, הצילו! איך אני עושה את זה?!...
אה, נזכרתי בעוד משהו. כבר שנה שאני מחרטטת פה חארטות. רק החודשים באחרונים מהווים משו אמיתי פחות או יותר. מקוד פחדתי מכלמיני שמוקים וירטואליים. בלוגהולדת שמח לי. יש לי איזה 880 כניסות, אני גאה בעצמי על המחטרתיות. שיהיה כמה שפחות...האיכות היא זו שקובעת =)
If you want, then start to laugh If you must, then start to cry Be yourself don't hide Just believe in destiny Don't care what people say Just follow your own way Don't give up and use the chance To return to innocence! :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel