אתמול סיימתי 12 שנות לימוד.
בהתחלה, המחשבה על זה לא שניתה לי הרבה. אני יצור די מנותק מחיי היום-יום שאנשים בד"כ רגילים אליהם. כנ"ל גם לגבי הביצפר. היום התחיל בשקט יחסי, ובצהריים ג'ורג'י באה להתנחל. זה,בשל עצמו, הניב קצת אושר ומצברוח טוב, כי אי אפשר שלא לצחוק כשאדם מרים שלט מאובק של מזגן, ושואל "זה שעון יפה"? ואח"כ משנה את השמות של האותיות בא'-ב' היווני, ומחליט שאני מפטמת את החתול שלי כדי לאכול אותו [אני לא אשמה שהוא משמין ככה! הוא מסורס!]
בלי סיבה מוגדרת, החלטתי להכנס לדמות של כוסית גמורה. אמנם בגדים כוסית זה דבר מגביל ומציק, אבל פן - תורם לביטחון העצמי הרבה יותר מדי, ומגלה לי שהשיער שלי מגיע למקומות ממש מוזרים בגוף. שיער זה דבר קדוש! הוי, הרגשתי יפה, ואנשים תרמו לכל זה ע"י אמירה חוזרת ונשנית של "עשית פן?! את יפה!!" כן כן, כשאני בלי פן, אני מכוערת...
העכברושית הפיקודית הצליחה להשתחרר ולבוא לטקס שלנו, ועקב עילוצי זמן, היא היתה על המדים. מי יכול לאחל לבת-לווייה יותר מאגניבה? :) ולמרות שהיא כמעט נרדמה\התעלפה בחלק הרשמי של הטקס, אני חושבת שבסוף היא נהנתה בכל זאת. אלף תודות שבאת...
לפני תחילת הטקס כולם קפצו אחד על השני כאילו שלא התראו שנה, או שנפרדים לנצח. וכולם היו באמת יפים, כמעט לא זיהיתי את חלקם. והמצלמה שלי מתנהגת בצורה זוועתית ומצלמת מטושטש.
החלק הרשמי היה מרגיז מעט. יודעים איך זה כשחברים שלכם עומדים על הבמה ועושים פאדיחות? אולי הוא חכם, אבל גם תמהוני, מזוויות מסויימות. והוא לא עונה לי...ואני קצת דואגת.
הריקודים\מערכונים היו יפים, מושקעים,ומשעשעים בטירוף, אם כי הריקודים לא היו קשורים במיוחד לעלילה. מחול הדראג היה מצחיק בטירוף. ולראות את מלך אשור רוקד - חוויה בשל עצמה! והיה בריקוד הזוגות איזה זוג שהיו חברים שנתיים וחצי, והיו לי לדוגמא פעם, אבל הם כבר מזמן לא זוג, ורוקדים ביחד - נראה לי תמוהה ועצוב. שחר ואלון היו כוכבים של ממש. גם להצליח ללמוד לבגרויות וגם לסחוב חצי-טקס בערך - זה אדיר.
איפשהו לקראת אמצע סוף הטקס דברים התחילו לנחות עליי בצלילי ספלאש עזים, והבנתי שזהו, נגמר, ועמדו לי דמעות בעיניים. אבל...קצת סנטימנטליות זה לא דבר רע. זה פרק גדול שנגמר, ואני מקווה שאזכור את כל מה שצריך, ואשכח את מה שלא. אני טובה בלשכוח.
אה, ובריקוד האחרון, שלא היה בדיוק ריקוד, יותר כמו הרבה אנשים שמתפרעים על הבמה, מוח שכנעה אותי ואת קטי לעלות על הבמה גם כן. התפדחנו, אבל עלינו. דחפו אותנו קצת לפה ולשם, ולא מצאתי אנשים מוכרים, וזה קצת הוריד מההתלהבות, אבל עדיין. הייתי על הבמה וקיפצתי קצת עם כולם. אפשר לעזוב את הניהיליזם...ללילה אחד.
אחרי זה התחיל קטע מור יותר. החברים שלי עמדו במעגל, התרגשו להם, וניסו להחליט על המשך הלילה, כדי לא להרגיש מופסדים. לנו הרי אין נשף, אין prom night מעאגניב בטירוף כמו באמריקה. היו תכנונים לאיזה פאב באיזור התעשייה. לא הלהיב אותי, אבל החלטתי שאעשה מה שהאחרים יעשו, כי כל דבר יהיה כיף, רק שיעשו משהו, חסרי חוש ארגון שכמותם.
קצת אחרי הטקס כשהסתכלתי בפלאפון, ראיתי שם 2 הודעות שעשו לי חררא רגילה, התרגשות עצבנית והרפתקנית. רועאנושי קיבל נוסטלגיה. פגשתי אותו ודיברנו קצת, היה לי נחמד מצד אחד, כי היה ממש מצחיק, ומצד שני היה תמוהה - שוב, אלא מה. הדברים שמסתובבים לו בראש ובעיניים לא תמיד מקבילים. מה הוא רוצה...לשגע אותי? לא, לא זה והוא ישגע את עצמו יותר מהר, בכל אופן. הוא עשה לי חשק לים ומצברוח טוב. או וואל...זה הרי כבר לא ממש משנה לי מה יהיה. הכל לטובה.
בדרכי לכיוון הבית התברר לי שחוסר חוש הארגון לא אכזב גם הפעם. בסוף החברים שלי לא הלכו לפאב הזה, ואז – משוממה – התעצבנתי. התקשרתי למלך אשור ולג'ורג'י, ולא עזבתי אותם לנפשם עד שהצלחתי להוציא אותם לבילוי לילה באיזור התעשיה. ההשקעה לא היתה לשוו, ממש נהנינו, מצאנו מקום יפה, "מעוצב לתפארת", גורר-זיוני-שכל אדריכליים, ונשארנו בו לזלול ולהעלות זכרונות של שלושת השנים שלנו יחד. היה טעים ונעים, פשוט ישבתי שם וחייכתי במחשבה שאני חוגגת את הסיום עם שני אנשים שהיו אתי לאורך כל הדרך, חברים, זה תמיד מרגש מחדש.
כשליווינו את ג'ורג'י, ועמדנו להפרד בצומת, עמדנו וצעקנו "סיימנו יב'!!!" זה היה די בשקט, מקווה שלא הערנו אף אחד, אבל זה היה כ"כ כיף ומצחיק. ואח"כ מלך אשור ליווה אותי הביתה. חזרתי קצת אחרי 3. מושלם.
היום היתה מסיבת הכיתה. הורים...קצת מורים - דפנה, דניה, ודולי...הרבה אוכל טעים שהיה קשה להדחף כדי להשיגו...אבל בעיקר, המצגת המדהימה ששירן הכינה. לא סתם אני סוגדת לה שנתיים וחצי. היו שם עשרות תמונות של הכיתה שלנו, ברגעים היסטוריים ולא כל-כך, והמוזיקה הותאמה באופן מושלם לדעתי - time of your life, here comes the sun, עוף גוזל...
היה הרבה התרוצצות וכתיבה בספרי מחזור, טיפשי אבל די מלהיב למצב הרוח הנכון, הרבה אנשים כתבו לי,אפילו בן, הערס הכיתתי, ואני כתבתי לעוד יותר. זה כיף =)
אני ומלך אשור הלכנו לנו מחובקים למקום השיחות שלנו - מדרגות בית הכנסת ליד הבית שלי, לעוד סנטימנטים וצפייה בספר המחזור [בחושך כמעט מוחלט, העיניים שלי ממש "שמחו"]. אני כל-כך שמחה שיש לי אותו. יודעת שהקשר אתו - לא ינותק.
היתה לי שיחת לילה אוכה ודי רצינית עם גורג'י. תובנות, איך לא. תמיד מגלים משהו חדש.
מצפות לי כ"כ הרבה הרפתקאות.
וסתם כי זה מצחיק - מספרים, שוב, ושוב במתקונת מפגרת.
12 שנות לימוד
3 שנות תיכון
33 יחידות לימוד
90 ציון ממוצע צפוי
X [הרבה] אנשים,ידידים, מכרים
4 אנשים שאוכל לקרוא להם חברים עכשיו ובעוד הרבה זמן [כאלה שהכרתי בתיכון]
6 בחורים שיצאתי אתם
5 בחורים שאהבתי
2 מהם - גייז.
1 טיול מדהים לאילת
1 כיתה,הכי טובה בעולם כולו.
1 הרפתקאה משעשעת, כמעט-פלילית
אינספור אהבה וכפיות!
וואו, זה יצא הרבה, ועוד פספסתי חצי מהדברים שמסתובבים לי בראש.
"It's something unpredictable, but in the end it's right, I hope you had the time of your life"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel