Under The Bridge

יש לי את החיים הכי מוזרים. מה שעובר לי בראש, מה שיוצא לי מהידיים, האנשים שמחפשים את חברתי - הכל מוזר. לפעמים זה כ"כ מפחיד שאני מוצאת את עצמי יושבת על הרצפה, והרקוויאם ברקע נשמע כאילו שהוא בשבילי. אבל הקטעים האלה עוברים, כי עם הרבה אופטימיות כל דבר הוא הרפתקאה בשביל עצמו. ואני לא חוטאת באמת, אף פעם. וגם לא מפחדת. די, כמה אפשר.

הרקוויאם של וורדי לא יפה,לטעמי. אבל אני כבר יודעת את המילים של התפילה, ואפילו את התרגום. כיף לי :). לא שיש מה לעשות עם לטינית, אבל אפשר לכתוב כישופים :).

יום חמישי, אחד המוזרים בחיים שלי, הסתיים נחמד - הוציאו אותי לטיול מחאה נגד מסחור ומועדונים - ומי צריך מועדונים כשיש נדנדות? אמנם זה בילוי שאנשים מיצו, אבל אני לא. אהבתי, היה מצחיק. חבל רק שפרשתי מוקדם מדי - האף שיגע אותי, הצטננתי בטקסיום+המזגן הפסיכי של נאפיס. "כיסרונית" שכמותי - רק אני מסוגלת להיות מצוננת ב30 מעלות חום...

היום היתה מן פגישת מחזור קטנה אצל מלך אשור, בנוכחותם של מיק, מן-מן, דנהבננה, ולולי. ראינו סרט אידיוטי שישנתי בו רוב הזמן, כי הוא היה מיועד לגילאי 10 ומטה. ויצא לי לדבר הרבה עם מיק, שיחה הכי ארוכה שלנו ב3 השנים האלה, כ"כ נחמד. הצלחתי להבין טיפה ממה שמכוון אותה להיות כמו שהיא, שזה בשל עצמו משהו שצריך להבין.

טוב, ועכשיו זיוני שכל פרטיים שלי :).

מי שאוהב אותי באמת - מקבל אותי כמו שאני, וסולח לי על הדברים הרעים שאני, ומי זה, אם לא חברים...אנשים שחוזרים אליהם אחרי הכל. הנושא לא נלעס, הוא תזכורת יום יומית. יש שיר אחד שפעם הגשמתי את הנאמר בו, בתרגום חופשי "כל יום הוא מלחמה להלחם, ולא איכפת לי אם אנצח או אפסיד, כי כל לילה אתה לי למגן". אז זהו ש-לא. אמנם כל יום הוא מלחמת השרדות, מאבק על האושר, אבל נלחמים כמעט לבד. יש רק מי שיחבוש את הפצעים, אבל רוב הלחימה נעשית לבד, רק עם המוזיקה כעזרה. לא חוכמה להיות יצור מדוכא - שאמנם מקבל תמיכה מהסביבה, אבל עלוב משהו. כן, נורא נוח לחיות על רחמים. חמים ונוח. אבל החוכמה הגדולה היא לנסות לחייך, ולגרום לאחרים לחייך גם, למרות שזה טיפה מסובך. ככה נראה לי, לפחות.

יש כ"כ הרבה אנשים חדשים שאני רוצה לפגוש. זה מרתק...פשוט כיף.

בלי קשר, או אולי עם, אני נורא מצטערת כשרע לאנשים שקרובים אליי, מרגישה שאי חייבת לעשות משהו, למרות שלא תמיד יש מה, בייחוד שאני בעלת אותו חוש טאקט כמו היפופוטם מצוי.

מקווה שיהיה יותר טוב.

אוהבת את מי שמגיע להם...