געגוע למשהו רגוע?
בחיים לא יהיה לי רגוע בראש, מי שרוצה להיות אמן בחיים לא יהיה רגוע ונינוח, זה לא הייעוד, תמיד צריך להיות צעד אחד או אלף רחוק מהשאר, ומזה ייצא משהו, אם בכלל. ואני את הריחוק שלי מכרתי בעד סם-אושר, ועכשיו כשאני מסתכלת על זה...שנה לא הייתי אמן, אפילו בשאיפה...ביזיון! אם היה יוצא לי לחזור, הכל היה אחרת, אבל אני אהרוג במקום לחזור.
הכל נוזל ומשתנה, חוץ ממה שאני לא יכולה לשנות.
אני עדיין לא יכולה לקנא. זה כ"כ קשה? אני פשוט לא יודעת איך...ולמה...גם אני רוצה פסטיבל בחו"ל, כמו חנו'ש שתלך לרידינג, אבל לקנא לא יוצא לי...
החלומות לא מפסיקים לשגע אותי, היום ישנתי רוב היום משוממה, וחלמתי פעמיים על זה...כמו שאמרתי לערפד, the dreams differ, the protagonist is the same, חלומות אובדן. בעיה קטנה כלכך בהשוואה למה שקורה מסביב, בכלל לא בעיה, רק סיוט פרטי...או תחליף מוזר לסיוט כי כבר לא נשאר לי ממה לפחד, לא בשביל עצמי לפחות. אבל מגייסים עכשיו חיל רגלי, מילואים, כל זה, והרגל הרדיו 24\7 שלי מעדכן אותי על כל נפילה חדשה, "איזה כיף", בקרוב אצלינו?
יש לי קרובי משפחה בנצרת-עילית. אני מכירה אנשים מכרמיאל. מחיפה. וכל פעם שאני שולחת הודעה לג', אני חוששת האם יענה לי, הוא גם שם. גם הבסיס של מוח באיזור ההוא, ואין בו מקלטים. זה מפחיד באמת.
"וטוב לנו כל-כך לישון עכשיו ביחד"...לא...רע לי לישון...רודפת אותי מפלצת...רוע...פאקינג אותו חלום במשך שבועות,חודשים. מזל שיש אנשים שאפשר לברוח אליהם, אמנם לרגעים, אבל היא אומרת שגם לרגעים זה טוב...קיי, אני אוהבת אותך על כל שיחה ושיחה בלילה...
וגם עם מוח דיברתי הלילה, היא בעצם היתה אומרה לישון כי חסר לה המון שעות שינה אבל היה לי כנראה יתר-אדרנלין, כי...נו, דוד. ושלל תסבוכים מסביב. אבל איזה תסבוכים שמחים, זה גורם לי לחיוך קטן כשאני חושבת שסופסוף יש לה אותם, הגיע הזמן כבר. ואני מתגעגעת אליה כל כך.
גם שיחה עם הערפד היתה לי, מגעילה בחלקה, אבל בסוף הוא הצחיק אותי, וזה כנראה הכי חשוב. הוא אמנם מפלצת, ומלצפת די מזיקה לפעמים, אבל מה, אני לא? וחוצמזה, הוא מפלצת חכמה.
בכי, עד כמה שהוא משפיל, בסוף גם מרגיע. עכשיו צריך לחיות, לסרוג, ולפתור בעיות לוגיסטיקה שונות...יש איזו הופעה בת"א שהייתי רוצה לראות, רק מעניין איך אני אגיע אליה, וגם אם אגיע, לא אוכל לחזור. טוב נו...גם מזה לא הכי איכפת.
נדבקה לי מוזיקה של להקה אחת שהסולנית שלה שרה בצרחות גמורות, וזה מציק כי אני לא יכולה לשיר אתם בקריוקי...אבל אני אמשיך לנסות! יחיי שירי ארץ'אנמי במקלחת...
שוב שכחתי חצי מהדברים שהייתי אמורה לכתוב, אבל זה כבר די לא משנה.
הלוואי שהחלומות שלי היו כמו שאני יכולה לצייר אותם.
וכך נשפך לו ונגמר לו עוד משברון, שקורבנו היו 2 אנשים שנידבו עצמם, והבלוג המטומטם הזה...
שטויות...
מחר - עוד יום מעניין, פגישה שנייה עם מ'. גם כן - שטויות... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel