אושר ב3 בלילה...
המון זמן רציתי לכתוב פה אבל בהתחלה זה אמור היה להיות עגמומי משהו, אז דחיתי ודחיתי, ואז לא היה זמן\חשק\מחשב, ועכשיו אני מקלידה עם עיניים סגורות כי אני עייפה, אבל הנה.
אם הייתי כותבת לפני שבוע +, היה יוצא משהו בסגנון של אין לי שום דבר חוץ מציור ומוזיקה, אני לא שפוייה, וצריך להרדים אותי הרדמת חסד. אם זה היה לפני חצי שבוע , זה היה "איי לאב מוח+שוב הסתבכתי". עכשיו זה כנראה יהיה סלט מהכל, כי אני שוכחת פרטים, אבל קיי8קיי אמרה שאני צריכה לעדכן אז אני מעדכנת, כי אני תמיד מקשיבה לה...
מצחיק שזה דווקא במצב כמעט חסר הכרה, כי עבדתכם הנאמנה והכשרונית שוב מצוננת, ואסור לה בתכלית האיסור להיות מצוננת כי עכשיו היא עובדת במשרה מלאה, 9 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, בממלכת השוקולד של צ'ארלי, והוספיה לרשימת הפציעות התעשייתיות האהובות עליה את ה"פלסטיק קאטס". אריזה, אריזה...
חישבתי שאם אשרוד חודש, אוכל ללמוד נהיגה. יהיה נחמד אם יהיה לי רשיון לפני שלנכד שלי יהיה.
אני לא אשרוד שם הרבה זמן, זה ברור, אבל לפחות תהיה לי מוטיבציה להשיג השכלה כדי שלעולם לא אחזור לעבוד במשהו מהסוג הזה. אשרי האנשים שעובדים בסיניספיד 3 פעמים בשבוע...אבל בעצם אני זו שרציתי את זה, אז פאק דה שאט אפ...
מוח היתה ברגילה השבוע, אבל לא יצא מזה הרבה, גם כי היה לה התקף אלרגיה אטומי, וגם כי לפי דבריה "הקפיצו את הסגל", אבל מבחינתי זה רק אומר שהחופש שלה נגמר יותר מהר ממה שאמור היה להגמר. הייתי אצלה פעם אחת והלכתי די מהר, כי אי אפשר לנהל שיחה מי יודע עם אדם שמטעטש כל מילה שנייה ובשאר הזמן מתלונן על כאבים...בקיצור, ממש חבל, ויום ההולדת שלה בעוד 3 ימים ועוד לא סיימתי את הציור המזורגג שהיא הפילה עליי...מעט אנשים יכולים להכריח אותי לצייר כשאין לי השראה, והיא אחת מהם. נו אז היא תקבל איזה עוף מוזר, זה לא אשמתי...=). ובכלל, קשה לי להתרכז כשאני מתעוררת ב6 והולכת לישון מאוחר מדי...ואין טעם לומר לי שזה לא בריא, החופש האחרון החיי עוד מעט נגמר ואני מעדיפה להרוס קצת את הבריאות מאשר לבזבז זמן. ולילה זה זמן איכותי מאוד!
אגב לילות, חלק ניכר מהם מוקדש לפטפטת. מצאתי פרטנר לפטפטת שהיכולות שלו בנושא תואמות את שלי,טל איש הקופים, יצור מיוחד וכייפי, שאם הייתי צעירה וטיפשה יותר בטח הייתי נדלקת עליו, אבל כבר מיציתי את ה"קפיצות" [פרטים בהמשך]. בינתיים אנחנו לא צריכים לחפש נושאים כי יש יותר מדי, והחלטנו שיום אחד, כשהוא לא יהיה בריבאונד ואני לא אצא עם אפאחד, אולי נפגש. ולגבי הקפיצות, זאת נטייה שהיתה לי בעבר ומקווה שלא תחזור בעתיד, לנדוד ממישהו למישהו אחר באופן חולני למדי. יותר מזה אי אפשר לומר כאן, רק שהפעם לא אעשה את זה. גם כי זה נחלת העבר התמוהה לי, וגם כי עכשיו אני יודעת שהמקום שבורחים אליו לא תמיד מתגלה כהדבר הטוב ביותר, ולפעמים אפילו כגרוע. והמקום שני נמצאת בו עכשיו, בהחלט יש בו משהו...בכל מקרה, זה לא כזה משנה כבר...כמו שטל אמר "בחורה, אבל לא לוקחת את זה ברצינות יתרה". בדיוק השאיפה שלי...
מישהו מהשכבה שלי לשעבר נהרג לפני שבוע וקצת, בתאונת דרכים. מישהו שלא הכרתי מספיק טוב, ותמיד אזכור אותו מחייך. הוא היה חכם, כשרוני, מצחיק נורא, וקיבל התקפי חרדה כשלא הבין חומר בפיזיקה. והיה אחד הכוכבים של מסיבת הסיום. אם כבר למישהו מהשכבה שלי זה הגיע, בטוח לא לתומר. "כבר לא יהיה מי שישחק את זיגמונט". אבל זה מובן רק ל2 אנשים..
חבר של מלך אשור, מהביצפר הקודם שלו, נהרג בלבנון. אני לא מבינה איך אבל האשורי עוד לא נתקל במוות בחייו עד כה, ומנה כפולה בשבוע אחד דרדרה אותו למצב מדוכא. דיברנו על זה הרבה, אבל כמו תמיד במקרים האלה, מילים - זה סתם.
ועם במלך אשור מדובר, אתמול היתה מסיבת הגיוס שלו. עוד 3 ימים הילד בצבא, אפשר להשתגע! אפילו שהילד כבר בן 19 וחצי, הגיע הזמן...אני מתקשה לדמיין איזו כמות מסחרית של התלהבות הולכת ליפול על כולנו כשהוא יחזור בפעם הראשונה. המסיבה היתה אחת הטובות והמתוקות, אווירה טובה, אנשים מועטים אך כמעט כולם ממש איכותיים :). מקרה נדיר שאני מרגישה שייכת במסיבה, ואוהבת את מה שהולך סביבי. והכרתי שם מישהי שממש מצאה חן בעיני ופטפטנו המון, במשך כל המסיבה כמעט, קוראים לה רג'י והיא מותק מצד אחד, וחכמה מצד שני, שילוב נדיר! אני ממש הייתי רוצה לשמור אתה על קשר, עם כמה שאני לא טובה בזה ועם העובדה שהחיים שלי נגמרים עוד כלום זמן.
אני שוב שומעת את Adagio, עכשיו כבר אין שום סיבה להתרחק מזה. ואם זה מעלה זכרון רע, הרי עכשיו הוא נחשב טוב, המבין יבין [אני]. אבל למה אימיול שוב מת, למה... :(
יש אנשים שבא לי לפגוש, אבל אין לי כ"כ תירוץ, וגם כשיש תירוץ, זה לא הכי עובד, ואני יוצאת מנג'סת ולא לעניין...זה קצת מייאש.
תה, הרבה תה! עם חלב?
אני מתגעגעת למתן, מקווה שיהיו לי אנרגיות מחר...אבל גם אם יהיו, אני בטח אדביק אותו...אוייש, נקיפות מצפון ^_^. כמה לא טיפוסי לי :).
פעם הפוסטים שלי היו קצרים, עכשיו אני סתם מושפעת ממישו, לא משהו.
מוח השאילה לי ספר של סטיבן קינג, "סלולרי", אני נהנית בטירוף רק חבל שהוא ייגמר עוד מעט. מצחיק..כשהייתי בהפדקה בעבודה ישבתי על איזה גוש בטון וקראתי, ואשה אחת ניגשה אליי ושאלה איך זה...תיארתי לה בערך...אמרתי שזה דומה ל"עמדה" לדעתי...זה היה מצחיק, היא היתה מהודרת ומסורקת, ואני מסריחה ובחלוק XXL שהיה עטוף סביבי כמו תכריכים של גוויה...
אני שוכחת מה עוד רציתי, בטח פעם הבאה שוב תהיה בעוד המון זמן, אבל אני אופטימית :)...וסתם כדי שיהיה פה יפה - הנה משהו עם רעיון ישן וביצוע חדש.
יחיי הקיטש...ומי שלא יסכים, יישפך עליו צבע ורוד רותח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel