...Semper Musica Est.
נו כן, בלי מוזיקה אין חיים ^_^. ולי יש מעברים בין קדושה לחטא...
ועד יום שאני לא בדיוק במקום המושלם להיות בו, אבל גם הוא טוב, ופאנדורה לא מפסיקה להדהים. אז מזל טוב לילדי יומולדת למיניהם, תזכורת לעצמי, גם מחר צריך לברך - איש הקופים המופלא נולד...
למה אני לא טל? טל זה שם מושלם, שם מושלם לאנשים מושלמים.
אין דרך טובה יותר בשביל לקלקל לעצמי גיבור ילדות מאשר לשכב אתו.
לא סובלת אנשים ש"יודעים הכל", ועוד יש להם את החוצפה לומר את זה, ושיהיה טוב ובסדר, במן התנשאות כזאת, שלא חסר להם גם בשום תחום אחר...זה מזכיר לי שאמרו שגם בביצפר יהיה בסדר, ובסוף ביליתי 6 שנים ממנו בללכת מכות, 9 בלהיות מושפלת בדרך זו האחרת, ו3 בהתקף חרדת-ביצוע [כן, היתה חפיפה]. אז נביאים בשקל,גם לי יש נבואה...יאכל אותכם דג גדול ומסריח, כמו שהוא אכל את המאפילים...טוב, מכל הדברים שעשיתי בביצפר, לא למדתי בו.
הערפד - ניתקתי קשר, בערך, יש מספיק אלמנטים של אימה בחיים האלה ממילא.
אני מצליחה למצוא בתים לציורים עוד לפני שאני מסיימת אותם, יש אצלינו פוליטיקה של גירוש יהודי ספרד, או בשפה פשוטה "את שוב קונה קאנווסים?! אין לנו מקום!" אז אחד די בטוח יגיע לקוסם, ואחר אולי לקיי, אבל לא נראה לי...
את קיי הצלחתי לגרור לסביבה בה עבדתי, ביום-לפני-האחרון, לאיזו פעילות נקבית חסוייה, שמרפי כנראה התנגד לה, לכן המקום אליו רצינו ללכת נסגר. אבל בכל זאת היה מצחיק כי איים עלינו חתול רחוב, ראינו מקום שמוכרים בו אייס-פוסיפלורה, וכדי שמשימתו של מרפי תהיה מושלמת, כשהחלטנו לחזור קיי זינקה לאוטובוס הראשון שראתה, בלי לבדוק אם הוא מגיע לשכונה שלנו, לאיזור שלנו, או בכלל לעזה. הוא הגיע לאיזור, בערך, אבל זה קרה רק אחרי סיבובים בכל העיר. אסור לחתולים לעלות על תחבורה ציבורית! שזה מזכיר לי את M&M, קצת. המשיכו להראות את הסדרה, בדיוק מהפרק שממנו הפסיקו בגלל המלחמה. הפרקים האחרונים עושים לי פלאשבק, די רע, הם בכלל חזרו כי היה זמן לחשוב בעבודה. את העבודה אמנם סיימתי, עם רווח כללי של 2700 וקצת, אבל החסרונות זה עצבאות נפוחות [עכשיו הן נזכרו?!זה מפריע לצייר\להקליד] ואוסף של פלאשבקים. שנזכרתי איך זה לראות את הפרקים האלה שמישהו מחבק אותי, חרא של זכרון. אפילו עוד איזה חלום מוזר, על מפלצת מאותה הלהקה, שדי לא סבלתי כשהייתי איכשהו קרובה אליו, אבל חלמתי שהיינו חברים הכי טובים ונשמות תאומות ממש...מצחיק...היצור חולה-נפש למדי, מסומם מדי פעם, ולא הכי יציב, אבל גם אני כבר לא מה שהייתי.
מוח באה לבקר אותי היום, לזמן די קצר, אבל הספיק לעידכונים מגונים וכפית, והיא הביאה לי תליון קטן כזה, מבחנה עם גרגר אורז בתוך נוזל סגלגל, וכתוב עליו "פינקי". איזה כיף שיש משהו כזה, בתור מתנה מאדם אהוב, היא הרי בערך כל מה שנשאר לי, מבחינה אנושית..
ועכשיו לפינת הקראפ הגמור. האמפי שלי. כרגע כולל שירים ב8 שפות - אנגלית גרמנית עברית ספרדית רוסית צרפתית פולנית וסואומי. עקב דרישות עבודה - שירים אנרגטיים - התמלא בקראפ גמור :) מוזיקה אמריקאית עדכנית..ah, the shame. אבל מה שכן, יש לי התקף חיבה חזק ובלתי צפוי כלפי מוזיקה בגרמנית, בינתיים זה Rammstein וLacrimosa,אבל הכי הכי - Corvus Corax - שילוב המטאל-ימה"ב-קלטי-אלקטרוני דופק לי את הראש כהוגן.
היה לי התקף של כיומיים של מרמור נוראי בקשר לצבא - אנשים - יותר מדי אנשים, וזה מגעיל כמעט כמו ילדים. ומשוממה כולם בטוחים ש"יהיה בסדר"...טוב נו, להוכיח להם אחרת יהיה בזבוז זמן, זה הרי לא הורג, רק מקלקל את האופי עוד יותר, וזה "לא נורא", כמובן...רק שאם עכשיו המחשבה של לצאת מהבית ולפגוש אנשים עושה לי לא נעים, מה יהיה אחרי שנתיים של אינטראקציה כפוייה.
obscure. אין כאלה יותר, אני היחידה, ועכשיו גם אורך החיים שונה לחלוטין, המשך חיפושים לא יביא לכלום, בלי תחליף, אתה רואה את זה, ואם תצטער, אם לא, אתה אבא גאה למפלצת חדשה, גדולה הרבה יותר. ככה, אף אחד לא יאהב.
יום רביעי צריך ללכת לקניון ההוא, להשיג לי קעקוע...
חלמתי על ריימן כ"כ הרבה שנים שעכשיו כשיש לי אותו זה לגמרי לא אותו הדבר.
מתן זה בהחלט נחמד. כל עוד חסרונות באים מחוסר ידע ולא מרשעות - הרי שזה טוב, כי לתקן אפשר הרבה דברים, רוע איאפשר. הומור עושה לי טוב, אחרי הרבה זמן של מחסור גמור. מדי פעם אני חושבת שזה הכי חשוב, ולפחות את זה יש - בכמויות.
פוסט חסר-פואנטה זה מוקדש לחתול הצ'שירי, שתמיד נוחת על הרגליים, גם אם קושרים לו סנדוויץ' על הגב, ומצחיק אותי בלילות. איי מיאו יו. http://www.deviantart.com/deviation/38388399/
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel