...בעוד פחות משבועיים.
פחות חיים - יותר פוסטים.
אתמול עשיתי קניות לצבא, בזבוז כסף ניכר, מעניין איך חיילים בודדים\אנשים במצב כלכלי כושל מסתדרים עם כל הרמת הג'אנק הזאת. אפשר לקבור אותי בתיק הזה ,בחיי. כל זה לא מוסיף למצב ההיסטריה שלי, אבל היי...זה לא מה שרצית, פוסטמה? לסבול לבד, כי ממילא אין ברירה, מה, שכחת כבר שפרצוף עצוב לא נותן כלום מכלום וכולם מפנים גב...תחת...זנב...באיזו ביוגראפיה מחורבנת של צייר מטורף חזר על עצמו המשפט "sorrow is better than joy" בערך בכל שורה שנייה, הספר היה כ"כ מעיק שאפילו לא הצלחתי לסיים אותו, אבל נראה עד כמה המשפט נכון כשזה לאורך זמן!!
מישהי, מהאנשים היחידים שאני עדיין קוראת אצלם, כתבה על שבוע הטירונות הראשון שלה, ואמנם גרמה לזה להשמע סביר, אני מודעת היטב שאם אגיע למצבה, כמויות שנאה בלתי-ניתנות למדידה מובטחות לי. היא בעלת חוסן נפשי מופלא, למרות שגעונות צדדיים, ואילו אני בלאי גמור בנושא.
טוב, אמן צריך להיות מתוסכל?! צריך!! אחרת אני אמות ועל המצבה ייכתבו לי "היא ציירה פיות".
את המפגע המסויים הזה אני מנסה לתקן בימים אלו.
התיק המפלצתי שזרוק לי בחדר מזכיר שרגל אחת כבר בקבר, וזה לא ממש עוזר כשאנשים שואלים בפליאה למה אני לא עושה שום דבר, וכי מה יש לי לעשות, ועם מי, כשאת הכסף שיש צריך לחסוך, ועם האנשים שסובבים אותי אי אפשר אפילו לארגן סיבוב בשכונה.
נו כן, אין ציונות בשיט. ועוד קיבלתי היום מייל מההיסטוריון-ג'וניור, שחשבתי שנעלם, אבל הוא היה במילואים.
קיי8קיי היתה היום באחד במדורי הגהנום הצבאי, סיפרה שהמליצו לה לא להתגייס. נו למה לא קיבלתי את ה21 כשהציעו לי, למה?! "את אגואיסטית, את חיה בשביל עצמך ולא רוצה לתרום למדינה" ומי בכלל צריך את הקפה המזדיין שאני אכין?! ידוע הרי שיש שם מלא אנשים שהם לגמרי סתם, אבל מתוך הפלצנות הקלאסית אומרים שכולם צריכים לתרום...הא הא הא...ממתי יש לכולם מה לתרום.
המוכר בחנות של "מצרכי צבא" הזכיר לי עוד פעם [מיותרת] מה בדיוק ייגרום לי לקריסות. המנטליות המכוערת הזאת...איש הקופים צודק...לעשות תואר ולעוף במהירות האפשרית.
אף אחד לא כמו מה שהוא נראה...
עוד התקף שהרגתי
ועכשיו למחלקת הבידור, כי אם זה ימשיך להיות עגום, קיי8קיי לא תבוא לפה יותר, ואני אהיה עצובה :(
דברים מהרדיו:
מאזינה של נתן זהבי: "למה בנות מכניסות כ"כ הרבה סיליקון בשדיים, בטוסיק? למה גברים לא מכניסים סיליקון לביצים?!"
זהבי:"זו תהיה ביצה קשה..."
וורדה רזיאל ז'אקונט: "כן זיון לא זיון, זה לא העניין! היא ברומן! היא חושבת עליו כל הזמן! כן...יצא חרוז".
חברה שאת שמה\כינוייה לא נגלה כאן: "אני אשכרה יכולה לראות את חוקי ניוטון פועלים כאן".
"לחבר שלי אין כסף לקונדומים, אז אני חייבת לקנות לו! אני קונה לו את ההכי טובים!"
הכל יעבור. וגם אם אהבה זה מותרות, לפחות מישהו אחד מתגעגע אליי. שגם זה - יעבור..
קושקים יקרים שלי, אתם ידעים שיש לכם אחוזים גדולים במניות של השפיות שלי.
ובינתיים, אתם יודעים שאלוהים זה חתול. תסגדו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel