האוויר הקר בלילה מטריד אותי ומבטיח לי הרפתקאות, כמו שעידו אומר אני באמת מתעוררת עם החורף, רק שכבר לא יהיו הרפתקאות, אני גדולה מדי או משו דפוק כזה...כמעט בת 20. חיח..למי איכפת.
-
הייתי צריכה לצלם יותר בעבר. בגלל שלא עשיתי את זה עכשיו בקושי יש לי תמונות ואני צריכה להשיג חדשות בדרכים לא-דרכים. וזה מתסכל. אבל לא נורא, גם למקדש שלי יהיה פסלון מתישהו.
-
לפני כמה ימים כשנסעתי באוטובוס הגעתי למסקנה שלמות לא יזיק לי. יותר מדי אוטובוסים מעודדים מחשבות פילוסופיות שכאלה. כשאני נזכרת שהרצון היחידי בחיים שלי איננו בר-הגשמה זה טיפה'לה מתסכל. חפיף. אם לצאת מהצבא היה כ"כ קל, לצאת מהחיים יהיה עוד יותר קל - פחות בירוקרטיה. אמנם יציאה מהצבא לקחה כמה חודשי לעיסה טובים, אבל זמן לא חסר. הבא נלעסה.
-
אני כבר לא זוכרת אם הוא באמת כמוני. הרבה זמן לא דיברתי איתו על שום נושא אמיתי, ולא פנים אל פנים. את רוב הנושאים אני מצנזרת. שום בר עמוק. אה, אם רק זאת היתה בדיחה בטעם גרוע. אבל לא. לא זוכרת...לא יודעת? או שכן יודעת. אולי הוא כן היה מהזן הנפרד, אבל זה העיק עליו, מעיק עליו גם עכשיו, והווא מנסה להשיל את זה מעליו ע"י הזרקות לקצוות אחרים של הקיום. קצוות שאולי חצי ממנו שייך אליהם - וגם זה לא בטוח.
אבל במה אפשר להיות בטוחים. האמת שלו - שחשבתי שידעתי - אולי גם היא לא היתה. מעניין רק עד כמה הוא מודע לה בעצמו...זאב בודד שלא מצליח לרוץ באף אחת מהלהקות...בי רואה אותך כמו מה שאתה באמת? והם מי שרואה, גם מקבל?
-
כל זה שגעון שקרי. לא קיים? קיים ועוד איך. אני נושאת אותו בכל השירים האלה שאף פעם לא מפסיקים להתנגן.
אני רואה הבזקים של הזן הנפרד בכל מיני אנשים, אבל ככל שנכנסים לתוכם, הוא בורח, זה מרדף אחרי גחליליות בביצה. רק היום שיחה אחת די הזכירה לי שגם כשיש חיבור ראושני, הוא עשוי להתעוות למשהו "לא משהו". לפעמים הוא נעלם וחוזר. לא מזמן ראיתי אותו מחדש אצל מישהו. אבל כל זה לא מספיק. אני רואה...רודפת...מתאכזבת. אפילו ברגעים אלה אני מנסה לתקשר עם ההבזק כזה, אדם רחוק ממקום רחוק, שכשאני אכיר יותר טוב, אני גם אדע שהוא לא. לא.
-
ועל הצד החיובי היה סופ"ש ממש נחמד. בגלל שYES עכשיו עושים טובה גדולה והרבה סרטים חינם - ניסינו אני מלך אשור ולייטי לעשות מרתון אבל בסוף ראינו רק אחד כי היינו בסטירה עצמית ולמרות שרצינו קומדיה שללנו את השתיים שהתחלנו לראות ובסוף ראינו את "ילדי המחר" - גועל-בלאדי-נפש. אבל לראות אתם כל דבר זה כיף. וביום חמישי הלכתי עם הילה וליאת לאייסקפה וטיול. זה משהו שעשה אותי די שמחה לאותו ערב, ממש סמיילי קטן. קבעתי עם הילה בלי לדעת שליאת תבוא, והיה ממש כיף לראות אותה במקום שקבענו.זה היה טיול נעים וטעים, ולא ממש ברור לי למה הרגשתי כ"כ טוב שם. המעמד שיעשע אותי - מי היה מאמין ששנה וחצי אחרי ביצפר דווקא הבנות האלה יהיו חברות שלי ואני אלך אתן לטייל. שניהן נהדרות, בנות טובות ממש, שניהן שונות ממני מאוד למרות שלפעמים נראה לי שהילה יכול להבין כל מוזרות בעולם הזה אם היא לא תתעצל. בקיצור - ייתכן שטוב שכך, כי האנשים שהסתובבתי אתם יותר- הם קאפוט. ליאת אמרה שבעוד שבועיים נלך לפאב השכונתי שלנו. זו בהחלט יכולה להיות חוויה מרעננת. או בעיקר - מצחיק.
-
עכשיו ניגש למיוזיקל ריוויו. הדיסק החדש של "נייטוויש" [שאני בעד להחליף להם את השם] הוא דיסק נהדר. לא אותה הלהקה, אבל נו, תומאס עושה את שלו. "יש בשר".
החידושים האחרים הם החדש של ארץ' אנמי שלא התקלקלו, וגם לא יכולים להתקלקל לטעמי, והכבר-לא-כלכלך-חדש של היהודים שעוד אין לי דעה עליו כי בעבודה אני סואיצידלית מדי לשמוע דברים כאלה, ובבית סתם לא בא לי.
nothing really matters...to me.
Hakuna Matata.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel