רנדום שיט, כי אני אמורה לישון כבר "אתמול" במובן הישיר של המילה.
פגשתי השבוע את סמדי, בחורה מהכיתה-לשעבר שלי. נו, נאמר כבר שקו 19 זה דבר נפלא? נסעתי אל החבר, ובאוטובוס ראינו אחת את השניה, והיא גרה ממש קרוב אליו אז איכשהו יצא שבאתי אליה וביליתי שם זמן לא קצר ומאוד מהנה, כי סמדי היא מאלה שאתם היתה לי הכי הרבה שפה משותפת בעולם הצבעוני והמטורף של יב3 :). מכרתי לה את נפשי בעד דיסק עם תמונות של הבולודות, וכמובן הבטחתי לצייר לה משהו, שזה מצחיק כי מכל אנשים יב3 שהתיימרה להיות כיתת אדריכלות ועיצוב, רק היא ציירה יותר טוב ממני. למרות שהיא מכחישה, אבל זה לא משנה. נו, ניתן לסלוח. בצבא אפילו רמברנדט עצמו היה מאבד את הכשרון.
יש לה את הכלבלב הכי מתוק שבעולם, קוקר ספניאל אמריקאי ז'ינג'י, ג'נטלמן די מבוגר בן 12 אבל לקלקני וקופצני כמו גור. הרבה זמן
לא הרחתי ריח של כלב :).
אני צריכה להעלות לפה קצת תמונות...כי עם תמונות בא הרייטינג.
שמחתי כ"כ לשמוע שהיא באה לפה לפעמים.
למרות שאם הכישורים החברתיים שלי, זה לא יעזור לי בשיט.
חשבתי שאני צריכה להתחיל לכתוב כאן חפירות שלא קשורות לעדכון מצב. אבל להתכתב עם עצמי זה לא משהו.
צץ לי איזה משהו בראש בגלל שאני צופה בילדונת בת שנתיים כל הזמן בעבודה...זה מובן וסביר כשאדם בגיל הזה בא ומודיע בחצי חרטה וחצי ממזריות "שוב השתנתי על הרצפה". מובן וסביר, במיוחד שהוא כבר משתפר וזה לא קורה לו כזה הרבה.
אבל כשאדם שטוען לבגרות, ואפילו לאינטליגנציה, חוזר שוב ושוב עם מעשים שע"פ ההגיון וטוב הטעם מקבילים להשתנה על הרצפה, פשוט אין תגובה הולמת חוץ מתגובות לא הולמות.
אני לא בדיוק שמחה לוהכיח שוב ושוב מחדש את הטיאוריה שלי שאנשים ואני לא הולך ביחד, או לפחות רוב האנשים, אבל יש בזה מן הסיפוק העגום. כי אני רואה איך גם אדם שמתיימר להסתדר אתי ועם מה שאני דוחף את הזנב בין הרגליים. טוב. לא הראשון...לא האחרון. יום אבל לאומי...לא מתרחש.
השתפרתי במנצ'קין ובוויסט, שזה לא פיס אוף קייק כשכל האופוננטים הם מתמטיקאים מדופלמים שכאלה. מגניב לי (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel