צריך גרביים פרוותיות כאלה. 2 זוגות, לידיים ולרגליים. עם פסים ורודים.
לא משנה מה לבוש עליי בחורף, תמיד יש לי ידיים סגולות. זה כמובן קשוח וגות'י, אבל פאקינג קר!
בסוף הלכתי אתמול להתאספות, למרות שעד הרגע האחרון לא היה לי מושג אם אני הולכת או לא, אבל זו היתה הצלחה צרופה, כי היו מעט אנשים אבל אנשים שאני אוהבת...(:
בעצם, אהבתי הכל, חוץ מלתפס על ערימת חול עם קוצים בחושך ובסנדלים תנכ"יות שהתעקשו לעזוב את רגליי. כמובן שהעצם הפחות רגועה יצאה מהמקום שוב בשאיפה להצטרף לשאר העצמות שבטח היו שם. זה מרמר אותי קצת, אבל בחושך לא רואים, מה טוב. והיה גם את יורה האביר האמיץ שהושיט את ידו לעזרה לנערה במצוקה [טרול במצוקה?]
נו, אשמתי שבאתי לשם לבושה כמו אדם ולא כמו חפרפרת. כשהולכים לעידו, צריך תחמושת גם כשלא מתכננים לצאת החוצה...כי הרוח של חוסר הארגון תחול עליי בכל מקרה ומצב! :)
בדרך למקום שהלכנו אליו הצטרף אלינו כלב גדול, פרוותי, עם זנב מגולגל ופלאפי, וחברותי בטירוף. הוא נקרא על ידינו צ'מברליין, השתמש בעינבר בתור כרית, ואני השתמשתי בו בתור שמיכה. [מדי פעם הוא נעלם וחשבתי שהוא הלך הביתה, אבל בסוף הוא תמיד חזר, ובסוף המסע גם עלה אתנו במדרגות וניסה להצטרף גם להמשך האירוע, אך גורש. נאמ. דברים כאלה לא כיף =\ ]
היתה שם בריכת בטון ישנה שפעם שימשה כמיכל להשקייה כנראה, ועכשיו משמשת כמו מחבוא של פריקים...אה...של עידו וחבריו. מלך אשור והמכשפה עשו שיפודים מוזרים כאלה של נקניקיות ותפוח [עץ!]. לכבוד זה הודלקה מדורה באמצע הבריכה [אחרי 5 ניסיונות, אבל מי סופר].
היה נחמד, חמים, וחווייתי, עד שכנראה הבועות של האוויר בבטון בדיוק מתחת למדורה החליטו שנמאס להם מהאינקוויזיציה, והתפוצצו. גיצים עפו לכל מקום, כתוצאה מכך היו 2 פצועים, כמה מוכי הלם, ופלאפון כמעט-אבוד אחד. הזיקוקים האלה סימנו את סוף הפיקניק, והלכנו "הביתה".
האירוע הזה לא היה מהאלה של כפית בלתי-פוסקת, אבל היה לו את האיכות שלו - שהיה כיף לשמוע כל מה שנאמר, דברים חדשים, וכשאני רציתי לדבר לא הייתי צריכה לחשוב 3 פעמים אם בכלל יבינו אותי או ידפקו בי מבט של כבש מול שער חדש.
איכשהו יצא שגנבתי את התפקיד של מלך אשור וצילמתי המון תמונות, חלקן ממש נחמדות, וכיוון שגיליתי שאפשר להעלות כאן דברים בלי לבזבז מקום בפוטובאקט רציתי לעלות כמה...אבל נו, אולי האנשים המצולמים לא יאהבו את זה, אז..בלי. נו טוב. למרות שהתמונה של עומר עם מחושים זה אחד הדברים הirresistable של החיים.
צפוי לי הרבה מפעל מזדרגג השבוע, ואני אנסה שיהיה כמה שפחות, גם במחיר שקרים, איומים, ואלימות פיזית.
ומחר חוזרים החו"לניקים שלי וכך מסתיים השבוע חסר-החיבוקים הזה. מה טוב. למרות שיש את האיום של מנצ'קין, אבל נראה, אולי אפשר לשלב. כ"כ הרבה שטויות, כ"כ הרבה מפעל, כ"כ מעט חיים! ונייר טואלט ורוד.
חמורי העולם, התאחדו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel