=רציתי לכתוב לפני כמה ימים. היה לי הרבה מה. חיכיתי, כי יכולתי להגיד משהו אחד יותר מדי. אני לא חושבת שלחכות שינה משהו, אבל עכשיו לפחות יש לי עוד דברים.
=התחלתי להתעסק עם הדבר הזה שכולם מתעסקים אתו בגילאי ה17 ככה. לא, לא בגרויות. בגרויות סיימתי. [איך???] הדבר הזה...יש לו אספקט מעניין יותר מבגרויות.
זה משפיע עליי כמו סמים.
היי מטורף, שרעדו לי הידיים ממנו במשך שעות, ראיתי תמונות פסיכודליות, והייתי בטוחה שאתגבר על המחסור שלי בסרוטונין[=. לעזאזל, חשבתי שאני יכולה הכל. סמים או לא? עברתי יומיים בלי לאכול ובלי לישון...חיחי. הפעמים האחרות היו פחות, אבל זה עדיין ממש כיף.
=סתם בקשר ל"נושא החם" של 24 ל12. "אושר חוק חינוך חובה עד כיתה יב'"??? וואו, לא יכלו להמציא משהו מגוכך יותר. עכשיו כל הערסוואתים האלה יתגעו בביצפר לעוד שנתיים ויפריעו לכל השאר. ממש טובה גדולה לאלה שאשכרה לומדים. טמטום כואב.
=קאנווסים יש. נשאר...אה...להתחיל? אני חושבת שזה כן יקרה. השתיים, מנוגדים,בטח יצא חרא אבל זה יירד לי מהראש לפחות.
=הייתי אצל העידו ביום חמישי. לא נראהלי שהייתי במיטבי כי לאנשים המאגניבים אני לא משתווה אבל נו, לי היה כיף. הגמדים הצחיקו אותי באופן מעוות לחלוטין, ובכלל, אני יכולה לשבת בחדר שלו וסתם לבהות במשך indefinite time, זה כמו בית, לא משעמם. בין הדברים היותר אפלים אני לא יודעת איך לנוות, אבל שו, אפחד לא יודע לאכול את זה כשזה קורה אצלו. היה ממש כיף והוא הגשים לי חלום ילדות - כדור קסמים משלי. נו, קוסם או לא?
=נזכרתי בדבר הזה שסובב אותי אז. השגעון השקרי. ביטוי חביב, איך יכולתי לשכוח אותו. ברור שזה רק נראה ככה, צעד לשם ו...זהו. זה שנות אור...מרחק וזמן. צהרי היום.
שנות אור...חא..היה מצחיק.
קרוב, מרחק נגיעה.
קלות בלתי-נסבלת.
זה היה טוב, זה היה מעניין ורגוע, כי אחרת זה גם לא יכול להיות כשהכל פוליטיקלי קורקט. וכמו תמיד אני משתעשעת ברעיון של לנפץ את הבועה. אבל למה? לא צריך...לא ישנה כ-לום.
תוש כתבה עוד שיר...על עצמה, אבל גם עליי, מסתבר. תוש כותבת גרוע, אבל אין לי לב לומר לה את זה, ממילא היא לא כותבת מתוך ספרות אלא מתוך כאב, ולא אשמתה שבפיזיקה היא הרבה יותר מוכשרת. השיר שלה...אה...לפחות מעביר את הנקודה באופן מדוייק, כי על המושג דימוי היא כנראה לא שמעה. שיר לאבודים, כמונו..ממש Song for the lonely.
שזה מזכיר לי...שאני גונבת שירים מאנשים אחרים...שומעת מה שהם שומעים, סתם כי. לא חסר לי מה לשמוע, אבל ככה זה לפעמים מעניין יותר. מתעוות למשהו חדש. משהו שלי.
האמנם חדש? האמנם רק שלי?
כאלה גלוקים, כאלה...
In your house I long to be
Room by room, patiently
I'll wait for you there,
Like a stone
I'll wait for you there
Alone,
Alone.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trolladriel