Under The Bridge

Or, i wish.

It's raining blood,as far as i can see.

Heard certain people saying Poland's soil is cursed by what lies in it, might be so, i dont know if i believe that. But this place now, it wasn't cursed, its'd bloody damned, by what, i don't know.

Initial mistake of deciding to do the degree here, well, it happened, i'm still passive, but once that one's done, i so have to gtfo.

Damned land, and it's people no less.

The two are dead, the third will follow.

It's like one 5000 km long pet cematary.

And all of a sudden all that awareness, politics, environment, sick, sick, sick.

And now for something completely different.

Things are between ok and nice mostly. Last week i met the guy i've been stalking on HIT open days and then on DA. Awesome like a chocolate chip cookie, amazingly easy to be around, and has longer eyelashes than a unicorn. We were together in the colleges enchanted hallways [enchanted in the way Bracha cannot be found!], and i was at his place a couple of times, to annoy him and learn to use teh holy wacom tablet. It's more fun than can possibly be legal, i already have a bunch of halfcooked results, more excitement than any sort of art really.Also, chatted a bit with a guy i used to date on horror holiday, and in the beginning of the army, mr 811 is just as awesome as he was, maybe even a bit more. I like old connections when they're unspoiled, or have the image of it. And i sort of missed him.

ועכשיו אתנחתא קומית - פיגור טהור ביותר שבא לי לעשות ממנו צחוק, אני אפילו אעבור לעברית בשביל זה;

דברים שחייבים לעשות עד גיל 30.

1-לגור עם מישהו. -באמת? לא זרקתי מספיק גרביים מלוכלכים לאן שהם שייכות [הפרצוף של הגורב]?

2-לגור לבד. -לא קצת סתירה עם הקודם? נו טוב. מה עם שכ"ד?

3-לקבל תלוש משכורת. -קרה,לא מרגש, טוטאלי.

4-להיות באוברדראפט בלי שום מקורות הכנסה נראים לעין. -מה אני, ישראלי אידיוט?

5-ללמוד מתי ואיך צריך להשתמש בשואב אבק. -ברור, כשהחייזרים תוקפים.

6-לבשל לבד ארוחה ל6 אנשים. -לא רוצה. לא אוהבת לבשל. מה תעשו לי? תזמינו פיצה, מצידי.

7-לשלם לבד על ארוחה ל6 אנשים. -אין לי חברים, עזבו אותי באמא'שכם.

8-להקים אוהל בגינה ולישון בשק שינה. -ההתקפים היותר קשים של גיל ההתפגרות פסחו עליי, תודה למרפי.

9-לריב על חניה. -נעעע...לא הולכת. לא בכבוד שלי. ע"ע 4.

10-ללכת מכות[לא בהכרח על חניה]. -כל היסודי הלכתי מכות, לא מספיק? למה צריך עד גיל 30?

11-להשתכר. -לא קרה, לא יקרה, אני straight-edge, ולא מעליבה את האינטליגנציה של עצמי.

12-לקנות קונדום בבית מרכחת. -סופ"ש שעבר. הרפתקאה, מי ישמע. ולמה בלשון יחיד?...

13-להשתמש בקונדום. -תפנימו. אני -לא- זו שמשתמשת.

14-לקשור עניבה. - נשאיר את זה לAvril LaWhine.

15-לצאת מהצגה באמצע. - לא הולכת להצגות. אינפנטילית מדי, מה לעשות. אולי אני אצא באמצע ממשחק מחשב, למרות שזה קשה.

16-לא להנות ממופע רוק. -אני לא אוהבת רוק בכלל. אני אוהבת מטאל. סו וואט? וגם ככה לא הולכת להופעות. אני לא נהנית מהופעות באמת.

17-לגשת למלצר בפאב ולבקש שינמיכו את המוזיקה. -פאב?......אני?..............

18-להזמין את אבא שלך לקפה ולדבר על הבעיות שלו. -אני מכינה לו ארוחת ערב מדי פעם, נחשב?

19-לקנות דיסק של מוזיקה קלאסית. - לא קונה דיסקים, אבל הורדתי איזה 3 GB, ויש לי עשרות קלטות. זה, כאילו, נחשב מעשה גבורה?

20-להודות שאין לך תמיד סבלנות לג'אז. -תמיד? אף פעם אין לי. אפילו לא לפינק פלויד.

21-לעשות לעצמך מסיבת יום הולדת. - עשיתי. לא מעניין.

22-לקנות מעיל עור "לכל החיים". - עור=לא. אני מוכנה לאכול אותם אבל לא ללבוש אותם.

23-לפלרטט עם גבר נשוי. - עוד לא. בחור תפוס בלבד.

24-לנהל רומן עם גבר מבוגר ממך בהרבה. -תחביב שלי...חיחיחיחיחיחיחיחי.

25-להשתתף בהפגנה. - נע.

26-לקנות בסופר בשלוש בבוקר. -כה, רק מה מרגש בזה?

27-לעשות עגיל. -שמונה...

28-ללכת לעשות קעקוע ולהשתפן. - עוד לא הלכתי. נחיה ונראה.

29-לא לצעוק על הבוס שלך, למרות שאתה צודק. -זה לא כל הזמן ככה?

30-להתפטר. - וואו...היה קשה.

31-שיפטרו אותך. -גרמתי לצבא לפתר אותי. נחשב?

32-לבקש העלאה. -נו ו?

33-להתחיל דיאטה. - בחיים לא קרה. אני כוסית אל גם ככה. או שלא? למי איכפת?

34-לשבור דיאטה. - ע"ע 33.

35-להרשם למכון כושר, ללכת פעמיים ולא לבוא יותר. -שרדתי שנה.

36-להיות בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם. - רק לונדון. בראשון ובשלישי בכלל אין לי עניין...

37-להתנשק בפריז, לונדון, ניו יורק ואמסטרדם. -....שזה כבר מטופש.

38-לעשן גו'ינט. - ע"ע 11. בהחלט עלבון לאינטליגנציה.

39-להרגיש שלבך נשבר. - been there, done that.

40-לשבור לבו של מישהו אחר. - 02\08...*צחוק מרושע*.

41-לדבר על חתונה. - בהחלט. במונחים גסים ומבזים.

42-להפסיד יותר מ-100 דולר בקזינו. - ושוב, אני לא ישראלי אידיוט.

43-לריב עם חברה\ה קרוב\ה ולהפסיק לדבר איתה\איתו לתמיד. - עם כל הצער שבדבר. אלוהים סכסך בינינו, היא חזרה בתשובה.

44-לקום עם האנג-אובר - נו-ב-א-מת.

45-לעמוד על הבמה ולדבר.- שיחקתי את סינדרלה בחוג לאנגלית בכיתה ה.

46-להחזיר להורים הלוואה שלקחת מהם, למרות שהם לא לוחצים. - כן, עניין של כבוד עצמי [=

47-לכתוב שיר. - עשרות. הרוב המכריע חרא. פעם הייתי בת 16.

48-לגנוב מהמכולת שוקו ולחמניה בחמש בבוקר. - בנקודה זו, כותב הסקר נגס בפתריה הלא נכונה.

49-להשאיר טיפ ענק למלצר[ית] יפה. - נע.

50-להתחיל עם בן המין שלך. - הן לא שמות לב. 

51-להיות בפגישה עיוורת. - מה, בעידן האינטרנט?

52-להיות בהופעה חיה. - היהודים, למרות שההופעה יותר מתה מחיה.

53-להגיד למישהו שאני שונאת אותו. - יש משהו יותר כיף מזה?

54-לנהל רומן של לילה אחד. - פחות או יותר.

57-לזרוק את החולצה שהכי אהבת בגיל 16. - למה לעזאזל?

58-להודות שלא הצלחת לגמור את "שר הטבעות". - דווקא קראתי את כל הטרילוגיה 3 פעמים. את הסרטים, למרות זאת, לא הצלחתי וספק אם בא לי לנסות שוב.

59-לאכול סושי. - and the big deal is?....תנו לי בשר, דאמניט.

60-לצבוע חדר, או לפחות לתלות תמונה לבד. - נו איזה מן מעצב אני אם לא? החדר הוא תכלת אבל לא רואים מרוב תמונות XD

61-להשתתף במנגל ולטעון שזה ברבקיו. - WTF???

62-לראות סרט כחול. - כמובן, אבל מרדים יותר משר הטבעות.

63-לקרוא ספר מעל אלף עמודים. - רק כאלה שווא לקרוא P=

64-לקבל פרחים. - כן, תמיד כיף. אחלה נשנוש.

65-לרשום במכולת במקום לשלם. - לא תודה, ישראלי מדי.

66-לעשות פסיכומטרי. - כן, רק שבדיאבד היה מיותר לחלוטין.

67-להתווכח עם שוטר. - ועם חיידק?

68-להגיע לכנרת בחורף. - אני לא בטוחה אם הייתי שם גם בקיץ...

69-69. - סופ"ש אחרון. אלוהים, כ"כ לא נוח.

70-להאמין באהבה ממבט ראשון. - גם באלוהים פעם האמנתי. עד גיל 7.

71-להשתכר עד שאתה לא זוכר מי אתה. - עוד לא הבהרתי שלא?...

72-לקנות מחשב, או לפחות לדעת להשתמש בו. - מה, הוא לא נועד לגדל בו צברים?

73-לדעת בעל-פה קטעים מ"גבעת חלפון אינה עונה". - לא תודה. אני יודעת בע"פ קטעים של ג'יזס קרייסט סופרסטר.

74-ללכת לישון לפני שאתה עייף, עי מחר אתה חייב לקום מוקדם. - זה קורה לי מאז גן-חובה.

75-לתלות דגל ביום העצמאות. - פעם תליתי דגל ארה"ב. וזהו בערך.

76-לקנות מתנות לחג. - איזה חג?...הנקאבה!

77-להתנשק. - @_____@?

78-לריב עם ההורים על שטויות. - נו, ככה זה כשנגמר מה לרשום...

79-לשבור רגל. - עוד לא. בקרוב אצלינו.

80-להחליט אם אתה מאמין באלוהים.  - החלטתי. הוא לא מאמין בי.

81-להתאהב בכוכב קולנוע ולהאמין למשך יומיים שיש לך סיכוי. - לא. אבל כשהייתי בת 8 לא הייתם מוצאים גרופי יותר נאמנה של ג'ון לנון בכל מזרח התיכון.

82-לקנות גיטרה. - יש גבול לכל טיפשות.

83-להחליט על זהותך המינית. - אומני? חיחיחיחי.

84-להאמין שהשופט בן-זונה. - יש לי כבוד מסויים כלפי בית המשפט. גו דורית!

85-לישון בסרט של סטיבן שפילברג. - לא נראהלי שראיתי סרטים שלו בכלל.

86-להגיד למישהו שאת אוהבת אותו ולהתכוון לזה. - רק ככה.

87-לגדל זקן (חח לגברים בלבד). - אפלייה סקסיסטית! זקני היה ארוך, שופע, וכחול!

88-באנג'י. - יאפ. כיף.

89-לישון עירום בקיץ. - בישראל אפשר אחרת?

90-להביא מישהו\מישהי לארוחת ערב אצל ההורים. - במשפחה שלי אין את "ארוחות הערב" האידיוטיות האלה. ולכן המשפחה שלי שולטת. אבל הבאתי אנשים לפיקניק משפחתי ביער.

91-לילה לבן של סרטים עם חברים. - סרטי דיסני!

92-לאכול משהו מאוד לא קשר. - הדוד הביא ממסע שורשים נתח בייקון אוקראיני אסלי XD...

93-להבדיל בין וויסקי ובורבון, משי וסאטן, נפוליטנה ומרגריטה. - אנשים אשכרה מתעסקים בשטויות כאלה?

94-להצליח להוית לבד יותר מיומיים, ולהנות מזה. - 15 שנה מספיק?

95-להפסיד בכבוד. - כל משחק כדורגל בביצפר יסודי...

96-להפסיד בכוונה. - קרה.

97-לשחות בעירום. - כשזיהום המים יפסיק.

98-לשחות עם דולפין. - רק עם פינגווין.

99-להפסיק לשאול "מי אני". -זה די ברור לי הרבה זמן שאני טרול. 

And here's an example of my digital 'art' which pretty much says it all.

למה אין כאן סמיילי שעושה פרצוף ציני?

היום הלכתי לבלגן את החדר של חברי לחיים - או אולי לסדר - לא ברור, אמנם הוספתי לשם חפצים, אבל החדר רק הרוויח מזה. איזה נוח כשאנשים לא נמצאים בחדר של עצמם. בכל זאת, גם פז"ם, וגם הייתי צריכה להתעלות על הדברים האלה שגיליתי בחדר שלי כשחזרתי מהעבודה יום בהיר אחד לפני חודש.

ככה מקבלים התקף לב בגיל צעיר.

חולי הסכרת שביניכם כבר קבלו התקף? לא? אז תקבלו.
לא הפעם הראשונה שאני מחזיקה מעמד איפשהו הרבה זמן, למרות שעל הפעם הקודמת היה צריך לעשות טי-שרט על כתובית של "i dated the same guy for a year and all i've got was underweight and hair loss". הפעם הזאת נראית יותר מוצלחת, אבל נו, גישה סקפטית עוד לא הרגה אפחד. אולי בקרוב.

שבוע שעבר הייתי בשוכרמל עם אמא, היה ממש נחמד, חלום כחול-ורוד של שופינג בין המון דברים מוזרים ואנשים עוד יותר, ובנסיעה חזרה גם ריכלנו על כל המי והמה וזה היה מצחיק מאוד, למרות הצד המכוער של זה. "אני לא מאחלת לאף אחד כזאת הצלחה כמו שהיתה לכם" - "ואני כן! לאוייבים העתידיים שלי!" , "מחזיק מעמד עם בחורה שעתיים?" , "עם תורשתיות כזאת, צריך רק לרחם!" 

באותו יום גם נדבק לי נורא Mull of Kinytre של Wings, וזה לא בדיוק שיר שאפשר לשיר באמצע שוק אם אין חמת חלילים בהישג יד, וגם את פול מקארטני למקרה הצורך.

ביום ראשון קרה לי משהו שנורא שימח אותי, בטח בדיאבד יתגלה שסתם התלהבתי, אבל נו, אני נתינה של מלך אשור, להתלהב סתם זה מנהג לאומי. בכלאופן, מקווה שלא סתם. כי מדברים כאלה לא התלהבתי כבר שנים.

בשאר השבוע לא ישנתי מספיק, התרוצצתי יותר מדי, והשתעשעתי הרבה יותר מדי במחשבה על זה שאני אמות לבד, אדם בודד שנדחה ע"י החברה בגלל הפרת הטאבו האחד שלא משנה כמה החברה הזו תהיה מתקדמת, יישאר כמו שהוא היה מאז שהיה לנו זנב. למרות שאולי אני אשים מסכה, אקח על עצמי בהתנדבות מחלה גרועה יותר בהרבה מסרטן, ואשתוק, כדי ללכת עם העדר הזה שמונה משהו כמו 50% מהאוכלוסיה.

אולי עדיף למות לבד בכל זאת. קווין בפול ווליום, וקיבינימט איט אול.

אני בכ"ז חושבת שהצגתי משהו אובייקטיבי בוויכוח. כן, תקועים ב16. רצים מהמנהרה לדוב, מרשימים נקבות [ומסביאים את הדוב] ואין לי היום מי יודע מה סבלנות למאבק הנצחי בין האלכוהול לאינטגרל, אז הפסקתי להיות נחמדה ופרוותית לפעם. לא נורא, זה יעבור לי. זה בערך כמו לתת סתירה לילד הפרטי שלך, אבל אין לי פרצוף אחר להראות, זאת מראה.

למרות שאני יודעת לחלק את הדיסק הזה ל3 ולסדר את כל הקבצים לפי הסדר, כמה וירוסים נשארו בכ"ז. קלקלו כמות אדירה של מוזיקה, בערך כל מה ששמעתי ב 05 ו06 - המון דברים שחל עליהם כיעור אסוציאטיבי נוראי שאין ממנו מנוס, החל מ"ממעמקים" של עידן רייכל וכלה באחת הלהקות הפאנק החמדמדות של התקופה. חשבתי על זה מזמן אבל זה נפל לי על הראש עם צלילי 'פלונק' דווקא לאחרונה, כשאני גונבת אמפי כל שבוע ממישהו אחר, ואין לי כוח למיין לתיקיות לפי נושאים, אז אני פשוט זורקת את התיקיה של ההורדות המעורבבות של 04, ונדהמת לגלות שעדיין יש מוזיקה לא מזוהמת בעולם.

זה מצחיק שפעם לא אהבתי מטאל. עד אמצע יא' ככה. אפילו נייטוויש ולאקונה קויל לא עברו את המחסום עקב כבדות-יתר. נו, לפחות תועלת כלשהי היתה מהוירוס, זה הכניס את הכבדות למערכת permanently.

אני קוראת עכשיו איזה משהו באינטרנט שכבר קראתי קצת אבל עכשיו חזרתי להתחלה הכרונולוגית, זה ועד אחד מהדברים שאני מחפשת בהם הרבה יותר משמעות ממה שכנראה יש בו...ולא חסר בו משמעות, בשורה מפי אדם שראה הרבה יותר ממני - וגם יותר אמיץ בהרבה, ומובל ע"י סרקזם אכזרי למדי, שמזכיר את אמא שלי, ממש שובה-לב. וכמו אמא שלי, מצליח להבהיר באופן מתומצת למה האנושות לא משהו, ואני יחד אתה, החל מכתיבת פוסטים ארוכים מדי ועד להתבכיינות בלתי-פוסקת.

אבל לעזאזל, אני אוהבת לכתוב הרבה שטויות כי אני עושה את זה בדיוק פעמיים בחודש.

זה יותר טוב לדבר עם עצמי כשאין עם מי לדבר, וכשאין איזון.

יש מחר איזה מסיבה עם הרבה יותר מדי חזון ולא נראה לי שאני רוצה ללכת אליה, לא נראהלי שאני בכלל רוצה משהו חוץ מלהבריז מהעבודה במפעל שבוע הבא...כה, אין לי כוח לאנשים שמשקיעים יותר מדי בעובדה שהם בעלי סגנון חיים אלטרנטיבי, ותמיד מדברים על איזה נושא שהוא או הרבה יותר מידי אינפנטילי, או הרבה יותר מדי גבוהה בשבילי. אני אף פעם לא במאת מכירה שם אנשים, ועל המלך אני פשוט לא יכולה לסמוך, הוא הבריז יותר פעמים ממה שהאלוהים של היהודים דפק את העם שלו בסיטואציות זוועתיות.

הסתכלתי על כל זה אחרי שכתבתי וחשבתי שאולי צריך להפריד לפסקאות ע"פ נושאים אבל זה מיותר...כמעט הכל פה זרם תודעה, חוץ מהניסיון שלי להעלות תמונות. ולתקן שגיעות, שוב, לא בבית ספרינו. בבית ספרינו שומדבר. בני הזונות הקטנים עושים בדיוק מה שאני עשיתי ביב' - מבריזים, רק באופן חוקי. ללמוד בכיתות זה באמת מיותר, ולהם דולי לא עושה פרצופים. חבל שדולי לא תיפסה על גשר הירקון יחד עם שאר המורות המטורפות. כבשה משוכפלת בצניחה חופשית...

יופי, דחפתי את כל הקטגוריות האפשריות. למה הן טובות בכלל?!

מה לא עושים כשהדדליין מכריח.

הצלחתי להצחיק את עצמי עם האלכוהול והאינטגרל האלה. זה כ"כ תואם את המצב שנדמה שמישהו באמת חכם אמר את זה.

יא.

קיביני-מת.

לילה טוב.

You decide
Who will you run to
Wrong or right
There is no reason
For you to hide
Only love can change your life
You decide

הנה הסוף. כנראה זה הולך להיות ארוך,דרמטי, עם שגיאות הקלדה ומייגע...אז אם הגעתם לפה, לכו אל זרובבלה או משהו. ואם למישהו עברה המחשבה למה אם כך זה לא נכתב במסמך Word, אז זה בגלל שבוורד אין תמונה נחמדה למעלה, אין רשימות של שטויות בצדדים, והוא לא שחור-סגול-חמוד. אה, וגם אפשר להגדיר את זה לפי קטגוריות כשזה כאן, והיום - זה הרבה! ולא בגלל שמישהו אמור לקרוא את זה. שרפתי הרי את כל הגשרים האפשריים. ואולי טוב שכך, כי אין הרבה שיכולים לסבול אותי, ואני יכולה לסבול עוד פחות. מתמחזר? sue me.

השבוע וקצת האחרון היה מעניין, למרות שרוב הזמן התרחקתי מכל דבר מלבד מחשב וקאנווסים, המקרים שכן פגשתי אנשים היו שווים את זה. האנשים שאני לא פוגשת בד"כ, אבל ההגדרה של חברים בזמן האחרון השתנתה לי, אז מילא. ביום חמישי די הזוי מצאתי את עצמי מבלה משהו כמו 10 שעות בעיר, בהתחלה עם קיי ומרנה בחיפוש עבודה [על מי אנחנו עובדות? חיפוש בגדים], וברגע שחזרתי הביתה, רג'י סחבה אותי לפגוש אותה בעיר. שמחתי נורא לפגוש אותה, והפגישה נמשכה לא שעה שעתיים כמו שחשבתי שיהיה, אלא 5-6, נדמה היה שהיא פשוט לא רצתה להפסיק את השיחה, וגם אני לא רציתי. זה נדיר עם אנשים שמכירים מעט זמן, אבל המון כפית ובדיחות פרטיות, ולדבר אתה זה כ"כ פשוט. מתישהו כשהתחיל להחשיך הופיע סניה, אחד שהוא מן סלבריטי בסגל וירטואלי מצומצם, כוסית, די מצחיק, ובעיקר זונת צומי חמדמדה, אז הנה לו צומי, כנראה לאות תודה על כך שבמקום סתם לומר שלום-מה-נשמע הוא נשאר ודיבר אתנו שעה לפחות, וזה היה מעניין כמו ערוץ 8, נשיונל גאוגראפיק, וחדשות משולב [no sarcasm included]. נראה לי שבחיים לא יצא לי לפגוש אדם שמתמצא בכ"כ הרבה תחומים בלי להרדים אותי. מצב הכפית רדף אותי הרבה אחרי שחזרתי הביתה. ובשבת סוף כל סוף הגעתי לסופרלנד! אחרי כל התחמונים והתכנונים שלא הצליחו, באיזשהו נס הסדרתי את הכל עם רג'י בחצי שעה. היה כיף ממש, עלינו על הכל חוץ מהשתפנות פתאומית שלה כנגד ספינת הפירטים. היה צמר גפן מתוק, רכילויות, ומה אני אגיד...חוויה נהדרת לאדם בוגר בנפשו כמוני.

אתמול הייתי במה שהעקרבית הגדירה כמסיבת הגיוס שלה. היה די תמוהה...סבלתי טיפה עד שמלך אשור בא, וטיפה אחרי שהוא הלך. כי בזמן שהוא ריכל אתי או דיבר על גיא על הצבא זה היה כיף...אותו ואת גיא אני אוהבת, והשאר...ג'ורג'י ביטלה אותי עד להודעה חדשה, ואם זה מה שעושה לה טוב, שיהיה, בתיאבון. ושאר האנשים...חברים חדשים פחות או יותר של העקרבית, שאני לא מכירה, וכשצפיתי קצת, לא ממש מצאתי סיבה להכיר. אבל תכלס באתי כי עקרביתו'ש רצתה, וכמובן אוכל, אז נחמד...מסיבות גיוס זה דבר משונה...חוגגים את רצח האופי שלכם? בהצלחה...

בחזרתי מהמסיבה גם עשיתי את הדבר שעלה בדעתי אינספור פעמים לעשות, אבל נמנעתי. הרעיון לא היה שלי, שמעתי אותו מהאדם האחרון שהיה צפוי שיעשה זאת - מונסטגרייב. עמדתי על מפתן הבית ההוא, שהכרתי אולי יותר טוב מהבית שלי, והסתכלתי. לא יודעת כמה זמן, אבל לא הרבה. גם חלק מחשבון הנפש. כשחושבים על זה מספיק, מסתבר שזה כמעט ולא מצער, לפחות לא ברמה שנראה היה מקרוב. המינוסים הממשיים היו אולי אבדן זמן, פגיעה באנשים ההם, ואבדן אמון...או אמונה? סרקאזם מקולל היה תמיד, וכשהורדתי את ההגנה לפעם אחת, הנקמה על זה היתה מלאה ומוחלטת. אז כנראה - לא עוד. באנשים לא ממש האמנתי בשנים האחרונות, לקחת לי את האמונה במלאכים היה אכזרי מספיק. אבל זהו.

המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיים, מתוקה- מרירה - "את כמו סיגריות - אדם חושב שהוא נגמל ואז אחרי פעם אחת הוא מבין שלא...". זה מתוק, מתוק נורא, אבל רק הנפש המעונה הזאת יכולה לחשוב ככה. חוץ ממנו, השאר שוכחים אותי בחצי שבוע. השאר, רק לך זה לא יעזור, למחוק רשימות, לצבוע קירות, אתה יודע שלא יעזור לך כשאתה רדוף ע"י עצמך, ואשמה. you decide who will you run to.

ביום שישי עשיתי את הדבר שהכי ציפיתי לו בין כל ארגוני הפרידה שלי מהחיים. פגשתי את הקוסם. וזה היה כיף באופן מטורף. גרם לי עוד פעם להצטער על שנת הסיוט, הנתק שנכפה, אבל עכשיו אין טעם ללעוס את זה...כנראה...לפחות השנה הזאת שינתה אותי ככה שאני מבינה יותר. טוב, הבנות זה תמיד באיחור, לא? :)

אבל מה שחשוב שעכשיו אני רואה אותו לגמרי אחרת, וזה עולם אינסופי כזה. מעניין...מרתק. נו כן, פישלתי פעם, but i will be good now, והעיקר שיש כפית. ועם יש שכל [לי] אז אפשר לדבר על הרבה. ואם הקטע הזה לא היה ברור, זה כי יש יותר מדי רוודים סמויים או לא, ולא נחמדים מדי. וסתם נראה לי...אני לא הכי מתוחכמת, בטוח שלא הכי חכמה, אבל התחושה הילדותית המפורסמת שלא מבינים אותי עד הסוף אף פעם מציקה לי מספיק, וכמעט ויתרתי על למצוא אנשים שיבינו עד הסוף...אז נראה לי שהוא כן מבין. הדעות שלו לגבי אהבה,שנאה, וקיום משותף הדהימו אותי כי הן כמו שלי, או לפחות כאלה שהיו שלי ואז רפש כיסה אותם. ועכשיו למחלקה המצחיקה...כשנסענו במונית שירות וניתחנו את הציור שהייתי חייבת לו אלוהים יודע ממתי איזושהי גברת זקנה ודביקה החליטה להצטרף לניתוח ולפדח אותי מול כל המונית. אבל - כל הזין. עכשיו צריך לצייר קיפוד או משהו...יש ביצה מיניאטורית ורודפה ע"י רוח של מכונית צעצוע, והגולגלות התחדשו...בכלל, הרבה דברים מעניינים התחדשו שם, צילמתי די הרבה, אבל לא מספיק כי הוא הציק :). אבל עכשיו יש לי פנקס שחור מגניב עם הקדשה, דם, ושאר הכיף, והכי חשוב, התקווה למלא אותו בקשקושים בזמן הצבא.

כי מה היא משמעות החיים שלי? לצייר...ואם אני לא עושה את זה, אני במקרה הטוב קיימת, ולא חייה. אז צריך לפחות לשמר את התקווה. כי משאר הדברים כבר לא ממש איכפת לי...משפחה - צחוק גדול, חברים - רובם איכזבו, וגם אלה שלא, אני רואה את חוסר היציבות, ולהסתמך על אנשים - משענת קנה רצוץ, כבר קיבלתי את שלי בתחום הזה. קצת עצוב כשלוקחים תחומי עניין ואמונות, אבל מה שנשאר חזק כמו מחלה...

מקווה שלא יהיו לי התקפים בטירונות, ואם כן, לא חזקים, ולא לאורך זמן, אחרת יעיפו אותי משם עוד לפני שאני אבין מה ההבדל בין מ"כ ומ"פ =]. ולפני שאני אבין עם הפיקניק שווה את הסנדוויצ'ים.

ואני עדיין שונאת את העובדה שאפילו העור שלי כבר לא שייך לי, בשום מקום בגוף. 

עכשיו הכל ברור...כשהייתי צריכה לתכנן "קריירה צבאית",ההתקפים היו אלימים במיוחד, ושלל בעיות אחרות, אפילו להשתחרר לא חשבתי, שלא לדבר על משהו טוב יותר.

בכלל, דברים עכשיו באור בוהק מדי, חשופים מדי, ממש כמו כל החיים שעוברים מול העיניים לפני הסוף.

מורניטה הבטיחה לבקר אצלי מחר, איזה חמודה...אף אחד חוץ ממנה לא הציע את זה, אולי רק אם מוח היתה יכולה היא היתה באה...וחוץ מזה, אף אחד. זה רק אומר. משהו.

היה כיף נורא עם מתן היום, צחקתי עד כדי אבדן שיווי משקל, והיה לי נחמד, הרגשת הבנה והשתייכות, במידה מספיקה כדי לעשות טוב, ול מספיק כדי לפתח תלות. אני תמיד אלך לבד בלילה עכשיו. אסור להתלות. גם הקטע שלי כנגד אלכוהול ושאר הבידור הכימי,straight-edge, איך שלא לקרוא לזה - רק כי לי אסור, לכל השאר מותר... אני מתמכרת בקלות וההסחפות מוחלטת ומזיקה. אז אסור אלכוהול, סמים - גם קלים, סיגריות, סאדו, אהבה מוחלטת. מספיק לי שאני מכורה לאמנות בגרוש, ומוזיקה ב2 גרוש.

שמתי בארנק תמונות של אנשים שחשובים לי, שהייתי רוצה לראות לידי, שאתגעגע אליהם. סנטימנטלי, ויהיה על מה להסתכל ועל מי לחשוב. נטלי, פבל, לילך, אורנה, עידו, אלי, מתן, שחר, והשמנתול. הפעם שמות אמיתיים, סתם כי בא לי.

נראה לי ששכחתי לכתוב הרבה ממה שרציתי, למרות שכתבתי יומיים ויצא ארוך כמו דפרסיה. ואמא מציקה לי. או וואל, עכשיו אם ממש יימאס לי מהבית - יהיה לי איפה להיות.

והנה אגו טריפ אחרון לתקופה - תזכרו אותי, חברים ואוייבים, תזכרו כמו שהייתי לפני רצח האופי, הפיקניק הגדול, או איך שלא קוראים לזה. זה מה שאני...וזה מה שהייתי רוצה להשאר.

"אומנות - או נמות".