Under The Bridge

So i was thinking since the beginning of college, which was back there in 26/10, that i should update. Well, tiredness is more overwhelming than ever in the army, which i guess says something, so this is not an update as well.

I'd just like to note that i'm tired of self. Both selfishness and selflessness, and all the grey in between, i played many roles, i'm so tired now. To become the air, the trash, or the rain...or like the rain guy. Silences did disturb me, and i hated them, and i hate them now, but that's all i have left to create.

I'm tired.

I have to collect the brilliant quotes from this month, that'll be an update worth reading...in the meantime, i'll go be emo and cut some carboard...people aren't really tolerating me now as it is. I wish my cardbord was as emo as me, only straighter.

NI.

מצחיק שעכשיו, אחרי כל השנים האלה, אני באמת מקשיבה למגה' דת...לא שומעת - מקשיבה. אוחחח, לזכר הבאד אולד טיימס. נו, ידעתי שזה צריך להיות טוב, זאת הסבתא של הת'ראש וכו'. למרות שאת הסבתא השנייה אני לא אוהבת וזהו. חוסר חיבה מושרש!

ו shadow gallery עולה לפוזיצייה ה[מכובדת?] של להקת הבית. לנדסקייפ שלי. זה כמו להעביר את הראש פרמוט, מחדד את כל הפונקציות, עוזר לחשוב, ואם לא רוצים - גם טוב. לא מורט לי עצבים, יפה, מתוחכם. נו בקשר למריתת עצבים, לRoads of Thunder יש את הסיבות שלו, אבל לא חשוב.

יצא לי לעשות משהו לא מנומס. אני לא מתה על חוש הארגון שלי וזה לועס ליאת המוח. נאמ. i hope no offence is taken.

חבר שלי מתגייס בעוד ימים ספורים, ואתו שאר היצורים הקטנים והפרוותיים. לא-רו-צה, אוף! כן, עכשיו מגיע עוד קטע דביק אבל קיבינימיני. תחיו עם זה. ואני לא פדופילית...היצורים האלה הם קורבנות אקדמיזציה, אז גיוס בגיל 19 ומכירת נשמתך לצבא לכמה שנות קבע, אבל במחיר הגון. תירונות של ג'ובניקים, אבל כנראה קורס קצינים מיד אחרי, שזה סאקס. אני ומלך אשור נצטרך לתלות את הshiny balls שלו על עץ חג מולד בלי רל"ש הטישיו שלנו, שזה יהיה חבל מאוד, שבירת מסורת וכו'.

כמה שאני הולכת להתגעגע...תיהי...אולי עכשיו יהיה לי יותר זמן פנוי בשביל חברים, אבל...איזה חברים? טוב, אין. לא נורא. אפשר לצייר במקום.

מעניין מה יהיה. מה יהיה אתם. איך זה ישנה אותם. עד כמה זה יהיה צבא סטנדרטי ודפוק. מקווה שלא. סה"כ ילדי פלא ,ממה כבר יש להם לפחד. הם לא יצטרכו להשמתמט בגלל ייאוש תהומי מהתפקיד. אותם כולם ייכבדו כי העבודה שלהם תטרום המון לצבא, והצבא יאהב אותם כ"כ שהוא יריב עם ההיי-טק עליהם. sure.

אני כבר לא אראה אותו עם השיער המקסייים שלו. ממחר הוא יהיה עוד חולה סרטן טיפוסי שכזה. עצוב.

יש לי חולצת גראנג'. היא גדולה עליי, משובצת, כמו שצריך, נגנבה מאמא, ומתקיימת בעולם בערך משנות ה70. זה מגניב D=.

הופיעה פה פונקציה חדשה, "הקוראים שלי" נראהלי, הפעלתי אותה ועכשיו יש שם איזה בלוג מאגניב כזה של מישי שאין לי מושג מי היא. כנראה  זה מראה את הקורא האחרון...

היה לי איזה מקרה בזיוני ביום ראשון או שני בעבודה, כנראה שוב בגלל חוסר איזון, תחושה כזאת של ריק גדול, ופחד שלא היתה לו סיבה אז הוא נתפס על כל מיני דברים והפך אותם למכוערים. כמעט התקשרתי לאמא שלי ואמרתי שאני מפחדת. נו, אבל זה מפגר, והייתי מקבלת עוד זרם של סרקזם על הראש. כאילו שחסר גם ככה.

נו מילא, כבר אין לי מי לבוא אליו ולומר "Меня одолевают глюки". מי בכלל יבין מה זה אומר.

מי ירצה להבין..

אמא ממשיכה לומר שתמיד יש את מי שאוהב ומי שנותן שיאהבו אותו, ועוד לא ידוע מה יותר גרוע, ואני בכ"ז רוצה חזרה למרות שכשהיא מציגה את זה, זה הכי מפגר בעולם! היא תמיד יודעת להציג דברים ככה. אז כן, עכשיו אני נותנת שיאהבו אותי...זה לא ימאס? פעם נראה לי שכן, פעם שלא.

ובכלל, סיבת החיים זה אך ורק הפחד מהמוות. צ'יקניזם. אם לא הלכתי במרץ 06, אני כבר לא אוכל ללכת. ישוע אמר [נו טוב, זה היה בולגקוב בעצם] שפחדנות היא החטא הגדול ביותר. אז אני חוטאת בפחדנות וזה בכלל לא מוסיף לחיבה העצמית.

וזה שאני מתלוננת יותר מדי מוסיף ערך שלילי.

ג'יזס, אני מתה לחסום תגובות אפשריות, רק לא בא לי לבזבז על זה כסף.

sence of humor is not welcome here today.

Incoherent.

The dream sequencer system is now offline.

אתמול, בחמישי לנובמבר, כלמיני חולי רוח ברחבי העולם חגגו את יום האנרכיה הבינלאומי.

סתם.

פאנק באמת מת, כי האנרכיה הינה מושג אבסטרקטי שלא ניתן להגשמה מוצלחת בחברת קופים מוטנטים.

אבל אתמול הוא התאריך היחידי שבו נכנס אדם לפרלמנט הבריטי עם כוונות הגונות.

וסתם היום שהסיפור של V for Vendetta מסתובב סביבו.

זה אחד הסרטים האהובים עליי, ולא משנה לי שאם חופרים לעומק הוא יוצא לא משהו. אין לי כוח לפוליטיקה. רושם ראשוני זה הכי חשוב.

אני את הסרט הזה ראיתי בקולנוע, זמן קצר אחרי שהוא יצא, עולם מלא אבל אנשים לא הפריעו, חוץ מקריאות גועל במקומות הנכונים אולי.  והיו כאלה.

והזכרון הכי חזק - שהיה לי נורא קר אז, זו היתה תחילת האביב ואני לא זוכרת אם מישהו השתחרפן עם המזגן או סתם לא התלבשתי, אבל קפאתי מקור, וזה בהחלט תרם להזדהות שלי עם הגיבורה הראשית, ועם כל הייאוש. ואם כבר ייאוש, כדי להעצים את ההתחברות לסרט, יצא שראיתי אותו בדיוק בתחילת התקופה שהחיים שלי נשברו ונזרקו חזרה לחור האינסופי. וזה היה מה שעשה את הסרט הזה לאימה הכי גדולה שראיתי. כמעט בכיתי...השבירה המוות שם, היו השבירה והמוות שלי, והקור הזה, שידעתי שאני יכולה להושיט יד אל מי שישב לידי, אבל חום כבר לא היה שם.

ולמשהו קולנועי ופחות שבוז - סיימתי לראות את טרילוגיית מטריקס בהצלחה רבה זה אומר שבסרט השלישי נרדמתי אפס פעמים]. את השלישי גם הכי אהבתי, למרות שהשאול אומר שסרטים ראשונים חייבים להיות הכי טובים, הנחירות שלי הוכיחו אחרת.

אז כן, אולי כל אדם ניתן להחלפה, אבל הוא בכלל לא אדם, הוא תופעת טבע מיוחדת במינה לטוב, לרע, למכוער.

היום ,בכללי, היה לי משעמם, לעבודה לא הלכתי כי יהיה לי די ויותר מפעל בחודש הזה..עשיתי חל"ט קטן, וחשבתי שיהיה יום התעצלנות שכולו טוב, אבל כאב לי הראש כל היום, לא הצלחתי להפיק מעצמי ושומדבר אסטתי, ואנשים סרבו בתוקף לבדר אותי...למרות שלא בדיוק נדנדתי לאפחד, אבל נו, לא הסגנון שלי...ולקראת סוף היום אני משתגעת לי ורואה איך אווטרים של אנשים עושים לי פרצופים.

Remember, remember the fifth of November

The gunpowder, treason, and plot

I see no reason why gunpowder treason

Should ever be forgot