Under The Bridge

כוכבים נופלים. ואני הולכת לאיבוד עם החלומות בעננים והראש באדמה...

-פיית הדברים האבודים הביאה לי את רשימת 1000 הספרים שאדם צריך לקרוא לפני מותו. מתוכם קראתי 18 שזה כבר עצוב, ועוד יותר עצוב שבערך פי 2 מזה התחלתי וזרקתי כי לא התאימו לטעמי הענין. בכלל, חרא של רשימה. הארי פוטר אין, סדרת דיסקוורלד אין, קומדיה אלוהית, פאוסט, בקיצר אני צריכה להכין רשימה משלי. של 17 ספרים D=

אל"צ אומרים ש17 זה ההתחלה, הסוף, ובכללי המספר המקודש. לפחות אומרים אלה שלא יודעים על 42.

-אז זה באמת נחמד, לדעת שכמעט אפחד לא קורא את השטויות שכאן. 4 מנויים, שאחד מתוכם אין שום מצב שקורא, עוד אחד שגם די בטוח לא, אחד שהוא לגמרי סתם, ואחד מומחא לתגובות חסרות טאקט בתזמונים גרועים. מגניב, כמעט אנונימיות.

הו, אני כ"כ נחמדה.

-השבוע נתקלתי בעוד מקרה של נפילה, מהסוג של מפלצות-מאחורי-מסיכות שראיתי הרבה ביב'. עוד קצת תמימות הולכת לעזאזל. ועוד אנשים שתפסתי מהם. טוויסט פילוסופי מכוער משהו שבוחן את גבולות הטבע האנושי, רק עוד אחד. בינתיים כל האלה שראיתי עברו מהעולם אצל אותם האנשים, אבל כשיש לזה פותנציאל קל אפילו לסיכון בריאות, סיכון חיים, אנ'לאיודעת. אמנם זה נוגד את הליברליזם היחסי שלי אבל לא יכולה לומר שאין לי חשש שזה כלל לא הדדי אלא שכנוע עצמי דוחה כזה.

מכאן נובע - לא לתפוס מאנשים. למרות שיש לי עכשיו -אפילו- 2 שאני די תופסת מהם, אבל בטח זה יעבור לי - לפחות עם אחת מהדמויות שאני מנסה לתקשר באופן סדיר. השני ישאר כמו עוד אידאל תקוע על קיר. על צלב הפוך, יפה כזה.

כי זה מה שכולכם בסוף מתעסקים בו. רק זה. תחביב אוניוורסלי, מיי אס.

-שנת הרטטוי מגיעה. יש מלא עכברושים מרהיבים, במיוחד בחנויות רוסיות. זה יותר מגניב מחזיר. ביום שישי קישטנו את היולקה בממלכת אשור, אני, הוד התרוממותו והנסיך שלו, וההומו הפרטי שלי שהגיע באיחור אפנתי של שעתיים [הומו או לא?!] 

השקענו מאוד, יצא לנו עץ נהדר, אבל תמונות פעם אחרת כי אני מתעצלת ^^. חבל רק שלא נחגוג בתאריך עצמו אלא בשישי שאחריו, אבל גם על הורים צריך לרחם.

תהיה לי חופשת קריסטמס ארוכה וחפשנית. מישהו רוצה לעשות משהו? [=

-בכללי, זה היה סופ"ש royally מחורבן, למרות היולקה וכל השאר. אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף שטירונים יסגרו את כוווול הטירונות שלהם, כי כשהם יוצאים יש רק נזק. הסצינות שהיו היום, בלתי-נסבל.

-"עדיף לכל אדם תהיה בקתת פרישה באיזה יער, לרגעים שהטמטום האנושי הוא הרבה יותר מדי בשבילו".

כשאין בקתה ליער, הולכים לטייל בים כנראה. גם הפעם זה היה ממש בריא לראש.

-לא, לא באמת איכפת לי, במיוחד כשהכל רב-משמעי וחוקית כיסיתי את עצמי מכל הצדדים. אני נהנית מהטוויסט והגרוטסקיות של העניין. הו, פרויד היה אומר הרבה דברים מגונים. כאילו...אני?!

נו, לרובינו בכלל אין מי שיקשיב לשטויות שלנו תמיד אם רק יוכל. נכס-פאקינג-לאומי.

הספה הוירטואלית.

-יש לי דיסק אוסף של ביטלז בביצוע הפילהרמונית של לונדון. זה טוב. חוץ מזה, אני מריחה תקופת אינדסטריאל מתקבת, בכיכוב oomph, unheilig, ודומיהם. לאן לשייך את deathstars אני לא בטוחה, אבל ציאניד נתקע לי במוח באופן דראסטי.

יש גם ואנדן פלאס ואת הזקן של ספוק. חיחי.

Threshold עדיין בראש.

חיח...הייתי הופכת את הבלוג הזה לביקורות מוזיקליות אם רק הייתי מבינה משהו בעשיית מוזיקה. בלי פלצנות, ו'קשע.

-טיוטות, דבר גאוני. את הקטע הזה כתבתי במשך 3 ימים. בעבר הייתי מתה להרשות לעצמי כזה דבר.

בטוח שכחתי מיליון דברים שרציתי לכתוב. אבל מי זורק זין סגול...

And you wanted to dance, so i asked you to dance but fear is in you soul...

Some people call it a one-night stand, but we can call it paradise

ah, the sarcasm of it all.

למה אין כאן סמיילי שעושה פרצוף ציני?

היום הלכתי לבלגן את החדר של חברי לחיים - או אולי לסדר - לא ברור, אמנם הוספתי לשם חפצים, אבל החדר רק הרוויח מזה. איזה נוח כשאנשים לא נמצאים בחדר של עצמם. בכל זאת, גם פז"ם, וגם הייתי צריכה להתעלות על הדברים האלה שגיליתי בחדר שלי כשחזרתי מהעבודה יום בהיר אחד לפני חודש.

ככה מקבלים התקף לב בגיל צעיר.

חולי הסכרת שביניכם כבר קבלו התקף? לא? אז תקבלו.
לא הפעם הראשונה שאני מחזיקה מעמד איפשהו הרבה זמן, למרות שעל הפעם הקודמת היה צריך לעשות טי-שרט על כתובית של "i dated the same guy for a year and all i've got was underweight and hair loss". הפעם הזאת נראית יותר מוצלחת, אבל נו, גישה סקפטית עוד לא הרגה אפחד. אולי בקרוב.

שבוע שעבר הייתי בשוכרמל עם אמא, היה ממש נחמד, חלום כחול-ורוד של שופינג בין המון דברים מוזרים ואנשים עוד יותר, ובנסיעה חזרה גם ריכלנו על כל המי והמה וזה היה מצחיק מאוד, למרות הצד המכוער של זה. "אני לא מאחלת לאף אחד כזאת הצלחה כמו שהיתה לכם" - "ואני כן! לאוייבים העתידיים שלי!" , "מחזיק מעמד עם בחורה שעתיים?" , "עם תורשתיות כזאת, צריך רק לרחם!" 

באותו יום גם נדבק לי נורא Mull of Kinytre של Wings, וזה לא בדיוק שיר שאפשר לשיר באמצע שוק אם אין חמת חלילים בהישג יד, וגם את פול מקארטני למקרה הצורך.

ביום ראשון קרה לי משהו שנורא שימח אותי, בטח בדיאבד יתגלה שסתם התלהבתי, אבל נו, אני נתינה של מלך אשור, להתלהב סתם זה מנהג לאומי. בכלאופן, מקווה שלא סתם. כי מדברים כאלה לא התלהבתי כבר שנים.

בשאר השבוע לא ישנתי מספיק, התרוצצתי יותר מדי, והשתעשעתי הרבה יותר מדי במחשבה על זה שאני אמות לבד, אדם בודד שנדחה ע"י החברה בגלל הפרת הטאבו האחד שלא משנה כמה החברה הזו תהיה מתקדמת, יישאר כמו שהוא היה מאז שהיה לנו זנב. למרות שאולי אני אשים מסכה, אקח על עצמי בהתנדבות מחלה גרועה יותר בהרבה מסרטן, ואשתוק, כדי ללכת עם העדר הזה שמונה משהו כמו 50% מהאוכלוסיה.

אולי עדיף למות לבד בכל זאת. קווין בפול ווליום, וקיבינימט איט אול.

אני בכ"ז חושבת שהצגתי משהו אובייקטיבי בוויכוח. כן, תקועים ב16. רצים מהמנהרה לדוב, מרשימים נקבות [ומסביאים את הדוב] ואין לי היום מי יודע מה סבלנות למאבק הנצחי בין האלכוהול לאינטגרל, אז הפסקתי להיות נחמדה ופרוותית לפעם. לא נורא, זה יעבור לי. זה בערך כמו לתת סתירה לילד הפרטי שלך, אבל אין לי פרצוף אחר להראות, זאת מראה.

למרות שאני יודעת לחלק את הדיסק הזה ל3 ולסדר את כל הקבצים לפי הסדר, כמה וירוסים נשארו בכ"ז. קלקלו כמות אדירה של מוזיקה, בערך כל מה ששמעתי ב 05 ו06 - המון דברים שחל עליהם כיעור אסוציאטיבי נוראי שאין ממנו מנוס, החל מ"ממעמקים" של עידן רייכל וכלה באחת הלהקות הפאנק החמדמדות של התקופה. חשבתי על זה מזמן אבל זה נפל לי על הראש עם צלילי 'פלונק' דווקא לאחרונה, כשאני גונבת אמפי כל שבוע ממישהו אחר, ואין לי כוח למיין לתיקיות לפי נושאים, אז אני פשוט זורקת את התיקיה של ההורדות המעורבבות של 04, ונדהמת לגלות שעדיין יש מוזיקה לא מזוהמת בעולם.

זה מצחיק שפעם לא אהבתי מטאל. עד אמצע יא' ככה. אפילו נייטוויש ולאקונה קויל לא עברו את המחסום עקב כבדות-יתר. נו, לפחות תועלת כלשהי היתה מהוירוס, זה הכניס את הכבדות למערכת permanently.

אני קוראת עכשיו איזה משהו באינטרנט שכבר קראתי קצת אבל עכשיו חזרתי להתחלה הכרונולוגית, זה ועד אחד מהדברים שאני מחפשת בהם הרבה יותר משמעות ממה שכנראה יש בו...ולא חסר בו משמעות, בשורה מפי אדם שראה הרבה יותר ממני - וגם יותר אמיץ בהרבה, ומובל ע"י סרקזם אכזרי למדי, שמזכיר את אמא שלי, ממש שובה-לב. וכמו אמא שלי, מצליח להבהיר באופן מתומצת למה האנושות לא משהו, ואני יחד אתה, החל מכתיבת פוסטים ארוכים מדי ועד להתבכיינות בלתי-פוסקת.

אבל לעזאזל, אני אוהבת לכתוב הרבה שטויות כי אני עושה את זה בדיוק פעמיים בחודש.

זה יותר טוב לדבר עם עצמי כשאין עם מי לדבר, וכשאין איזון.

יש מחר איזה מסיבה עם הרבה יותר מדי חזון ולא נראה לי שאני רוצה ללכת אליה, לא נראהלי שאני בכלל רוצה משהו חוץ מלהבריז מהעבודה במפעל שבוע הבא...כה, אין לי כוח לאנשים שמשקיעים יותר מדי בעובדה שהם בעלי סגנון חיים אלטרנטיבי, ותמיד מדברים על איזה נושא שהוא או הרבה יותר מידי אינפנטילי, או הרבה יותר מדי גבוהה בשבילי. אני אף פעם לא במאת מכירה שם אנשים, ועל המלך אני פשוט לא יכולה לסמוך, הוא הבריז יותר פעמים ממה שהאלוהים של היהודים דפק את העם שלו בסיטואציות זוועתיות.

הסתכלתי על כל זה אחרי שכתבתי וחשבתי שאולי צריך להפריד לפסקאות ע"פ נושאים אבל זה מיותר...כמעט הכל פה זרם תודעה, חוץ מהניסיון שלי להעלות תמונות. ולתקן שגיעות, שוב, לא בבית ספרינו. בבית ספרינו שומדבר. בני הזונות הקטנים עושים בדיוק מה שאני עשיתי ביב' - מבריזים, רק באופן חוקי. ללמוד בכיתות זה באמת מיותר, ולהם דולי לא עושה פרצופים. חבל שדולי לא תיפסה על גשר הירקון יחד עם שאר המורות המטורפות. כבשה משוכפלת בצניחה חופשית...

יופי, דחפתי את כל הקטגוריות האפשריות. למה הן טובות בכלל?!

מה לא עושים כשהדדליין מכריח.

הצלחתי להצחיק את עצמי עם האלכוהול והאינטגרל האלה. זה כ"כ תואם את המצב שנדמה שמישהו באמת חכם אמר את זה.

יא.

קיביני-מת.

לילה טוב.

ביום ראשון סיימתי עם העסק המלוכלכך הזה סופית. היה די משונה להסתובב בבסיס על אזרחי עם קיטבג תלוי עליי...חשבתי שתהיה לי בעיה להכנס, אבל בקושי הסתכלו על החוגר שלי. המפקדות התמימות-נפש שלי לא דאגו לגלות לי את סדר האירועים של השחרור, אז נסחבתי עם הגרוטאה הזאת הרבה מעבר למה שצריך. בכלל נסחבתי הרבה. גיליתי למה קוראים לתופס טיולים "תופס טיולים". זה אומר לטייל בכל הבסיס ולהחטים אנשים שמעולם לא ידעו על קיומי...

בדיאבד גיליתי מה הקב"א שלי. 53. חא. לא עוזר לאפאחד בשומדבר.

ליאן הביאה לי את הדיסקים עם השמוזיקה שלה. זה נחמד מצידה, יש שם דברים שצריך לשלב בפלייליסט. אבל לא בקרוב. המוח שלי עסוק מדי בסונאטה ארקטיקה.

איום למצוא בכ"כ הרבה שירים השתקפות, כאילו מישהו קילף והסתכל פנימה. כוסעמק.

כמו שאמרתי לירין באיזו שיחה היום, לכולם כנראה יש את אותן הצרות, רק שהכשרוניים עושים מזה שירים.

היום הייתי עדה באופן וירטואלי לאיזה מעשה אידיוטיזם כבד ובלתי-מוסבר. חיח. רק מעיד כמה אנשים לא שווים הרבה.

עכשיו כששואלים אותי מה אני אעשה עם החיים שהתפנו, אני עונה שאני אשן במשך שנה ואז אתאבד או אלך לעשות תואר בעיצוב. כרגע האופציה הראשונה קוסמת לי יותר כי בשביל השניה צריך לרצות משהו. אני לא רוצה. אני כבר יותר מדי זמן לא רוצה שום דבר בעולם, מלבד דבר אחד. שאותו אין לי שום אפשרות להשיג. the drive is dead.

הכל שגעון שקרי...

החור השחור הזה שיש לי במקום ראש...ומה [מי?] שניסיתי למלא שם...לא הולך טוב. הולך חרא! כי כשיש רק דבר אחד בכל העולם, זה לדרוך על קו דק, כי אמנם יש אלוהים שעשית לעצמך, אבל מה אם מתגלה שלאלוהים שלך יש בכל-זאת ראש של חמור? מה יקרה אז? מה ימלא...לא את החור...אלא את התקווה שיש משהו מעל כל זה?

ומה אם גם לא?

מה אם האלוהים הזה באמת קיים, ואתה במקדש מרוחק אלפי שנות נפש ממנו, והכוחות עוזבים אותך, וכל הסגידה לא מספיקה, כי זה לא מה שיחזיר לחיים.

עכשיו קשה לדעת אם באמת בניתי פסל עם ראש חמור...או שמא באמת הייתי פעם בגן-עדן של שוטים, פעם מזמן. אני לא יכולה לדעת כלום. לא יכולה לרצות כלום. מלבד זה.

"Remember when we used to look how sun set far away
And how you said: "this is never over"
I believed your every word and I guess you did too"

=

שגעון שקרי להמונים.

אני כל הזמן מדמיינת גלים על המסך...הרגל מהעבודה אולי. חיכיתי להודעות שיאירו קצת את השעות שבזבזתי לא ברור למען מה.

כל זה לא זה.

לא ההודעות שאני רוצה.

כן, היה שם איזה טיול ליד ים שכוכבים נפלו לתוכו, רחוק-רחוק דרומה, וזה בכלל המצאה שלי.

"I remember little things you hardly ever do
Tell me why
I don't know why it's over
I remember shooting stars, the walk we took that night
I hope your wish came true, mine betrayed me"

אני לא מאמינה שאמרתי את זה, אבל היה כואב לכתוב...נקנח בקצת סרקזם.

כל הליריקס בפוסט הזה קופירייטד לסונאטה ארקטיקה. לכו תשמעו אותם. הם גאוניים. ואני עוד אצטער על זה מחר בבוקר. אני עוד אצטער על הכל. אני מכחישה כל קשר. I didn't have sex with this woman. ועזבו אותי באמא'שכם.