Under The Bridge

So, abandoning the many half-cooked posts that will blissfully remain unpublished. I'll make a new one. Since it's impossible to keep up with the stuff, i'll just make a salad instead of real cooking. I hate cooking anyway.

The salad will probably be generously seasoned by the fact i kicked some shiny metal ass and now a goddamn student-to-be in the Holon Institute of Technology. ***PWNZORZ***.

Apart from that, i broke some rather long cold-turkey period, so my wrist hurts...and looks like i've been to TA a week or 2 ago, symptoms didn't quite wear off...didn't take many pics, but this one makes up for it:

I want one of these in my new room. Or 2. If i'll have the moniez. I love clocks, much more twisted ones. And the more i look at these, the more mind-bogglingly beautiful they appear.

All hail d&c.

And of course there are the trains to the north. [Time for some of my better sketches!]. Seems like we're going on llamazingly well, with the slight comic relief of having, between us, enough unresolved mental issues to fill a whole cuckoo's nest. Never regretted the decision so far. Still too much to unveil, certainly the toughest case so far, but worth it. I think.

King of ashur is back out of the oblivion [well, שמירה technically]. Seems like i'll see him on the birthday party, which will make it better...human issues are high recently, for some reason. I have still no idea how to get there...or back...or behind what should i hide...but who cares really.

Also, I was at Ido's place at some point or other, classic, like going to another world. Wish i could do it moar, but haven't got the excuse. Oh well.

Humans issues. Yep, i hope i'll encounter something worthy in HIT. Meeting Elad, both irl and online, was a pleasant surprise, but i still dont know if he's accepted. Meanwhile, it looks like too many people are twitchy, jumpy little females, with too much energies, overly opinionated, and "active in the fandom of everything". I don't remember to whom this brilliant saying belong, hope it's not actually one of the people i know. My dislike of the concept is quite strong.  And the realization that i narrowly escaped falling into that clique doesn't make it better.

My monster twin is still an unerringly sweet cookie, which still mildly surprises and amuses me, even tho it's been ages. When i ranted about the incomprehencible pooeyness of the coming weekend, he suggesting spending the Indie day with me, claiming that it'd be as much fun as his alternative plans, or even moar. Oh well. Who am i to object. The weekend will be distinctly Magis-free, so nothing to lose. Still pooey, but one has to succumb to the evil force that is Sauron..err...Technion.

This vain little dragon lives near the train station. It's full of itself like the average model. Really. Look at it.

No music reviews this time. I'm pretty tired and still marvel at myself that i actually completed a post. In general - power metal. For the land, for the king, for the llamas!

So, i'm tired enough to be dead. Been a highly adrenalined day, and that even without work. 9 buses. I'll hate Dan at some point. Eged i hate already. Grrmp. I'm right to have a public transport phobia. It's malicious. Even isra-rail had it's koontzes this weekend. How perfectly murphy. I really had enough bloody buses in this week to last...a lifetime? Four on saturday, nine today, holy fuckity with fries...

So, there was the psychotech exam. I don't know what is it's point. Been a real quest getting there, even killing a british dragon is easier. At least there was a consolatory baguette in the end. And while walking out i stumbled into another confused creature that demanded inside information on the test. Oh well, at least i brought some optimism...i think? But these weird shapes do mess up one's head. Psychodelic conspiracy, i'm sure. They check how artistically mad are the people they are willing to accept into their sacred walls of knowlege...what?...

Talking of sacred walls. I visited them today. Wrongly so, but then, i'm neurotic, and they dont care whom they send the wrong smses. So i'll go again tomorrow, no big deal really, today's knowlege been useful too - it's important to know why certain things -shouldn't- be done. 

Am00singly enough, i went there with dad, thus breaking the axiomatic rule that we inevitably quarrel if stuck together for longer than an hour. And still, methinks tomorrow i'll go alone. Monster won't be avaiable on short notice, and it's too many buses anyway...well, it'll still be fun. I can't be put down now.

A new family joke: "-כפרה! - מה,עליי? - לא, לידך!"

White roses and shining armor, and the rest of fair associations. Fair-colored. Aquarius? River song. Sunlight. Stars and smileys, glow-in-dark, little fluffy dog, subconscious spaces, rainflight, mushroom planes under the rain. I've been there, i know. Amazing grace. Smell of wonder.

And the music. I'm on the verge of building an Evyatar-themed shrine, and now there's Dreamtale...and who knows what will happen next.

Can't deny it'll be tricky bordering on hard, but as of now, we're ready.

Tho in HIT they said that with the workload, breathing will be optional, but optimisim sits on my head now. It's wagging its tail and obscuring my view of the monitor.

Just all that.

יש לי פרו. אני משוכנעת בזה שיש לי פרו. חשבתי שהבלוג המטומטם הזה פתאום יזהר בכל צבעי הגאווה, או משהו בסגנון, אבל כמובן שזה לא מה שקורה. אבל טיוטות. זה יהיה שינוי מבורך מלשמור מסמכי וורד ואז להעתיק, לגלות שהכתב בצבע לא נכון ומסרב להצבע, להתעצבן, ולכתוב שבא לי להתאבד.

תודה לך, פיית הדברים האבודים ^^.

הגמל-אלתר-אגו הגיע למסקנה שהוא ביפולאר. נו מי לא יגיע לזה אם רק יחשוב טוב-טוב. או שהוא לא יספיק להגיע - המצברוח יתחלף! מואהאהאה.

הצלחתי לכבס דמי חנוכה נדיבים בכביסה. מוזר, אבל לא קרה להם כלום. עכשיו הכסף הזה לא מלוכלך...ממש שוק אפור הולך במכונת הכביסה שלנו.

אתמול קיבלתי את האמפי החדש. הוא הרביעי, פאק, היו לי יותר אמפי'ז מבני זוג רציניים. טוב, עדיף. עכשיו אני יכולה להחזיר למלך אשור את הקטן והלבן שלו. החדש שלי די גדול, ולא שחור כמו שצפוי, אלא כסוף נחמד - נחמד כי מכאלה קל יותר לגרד צבע ^^. ויש לו נרתיק סיליקון, מזכיר קונדום בטעם מנטה כי הוא כחלחל, ומרגיז באותה המידה.

היום היה יום מגניב. גם כי לא צריך ללכת לעבודה מחר - זה נותן גוון שונה לחושך...וגם כי קרו דברים.

זה הרי בריא לטייל לפני השינה, משפיע עליי טוב כמעט בכל המקרים, גם אם קופא לי התחת בסוף, אני שמחה. יש את האלה שנותנים רעיונות, יש את האלה שמביאים רוגע. השלמה? לפעמים אני פחות חולה אחרי זה, ומי היה מאמין. ולמרות שמפלץ הוא צרה ברמה של מגן נכשל במתמטיקה, אני ממש אוהבת אותו לפעמים.

קיבלתי היום את המתנה הכי מגניבה שאפשר - ציור, ציור מטריף של משהו קצת מהראש שלי, וקצת לא, וכולו מ-שם-.

זה הכי שולט כשיש פיה^^

היום בבוקר גם קרה לי איזה צירוף מקרים מעניין. קו 19 הגיע לת"א מוקדם באופן אבסורדי, אז החלטתי לשבת לי קצת בפארק ליד העבודה כי אם אני נכנסת מוקדם מדי, אין שום תועלת. הפארק לי העבודה, וליד הפארק עוד תחנת אוטובוס. קשקשתי ביומן ובהיתי באנשים שעברו. בהיתי באיזה בחור שיצא מאוטובוס. הוא נראה לי מוכר, אבל חצי מהאנשים בעולם נראים לי מוכרים. המשכתי לקשקש. אותו בחור התקרב אליי והבנתי שזה בדיו היצור שהתחלתי להתכתב אתו לפני כמה ימים באתר קהילה מטומטם ומצחיק. מישו שראיתי פעם בחיים, אבל אני ממש אוהבת. יצור נהדר, מהאנשים האלה שנראהלי כולם אוהבים. והוא חיבק אותי ^_^. התנחלנו בתחנת האוטובוס ובילינו 15 דקות כפיתיות ומלאות אינפורמציה. דווקא שם, דווקא היום...חיח. הוא סיפר לי שהוא עשה טסט לאופנוע, מגניב לו...צירוף המקרים נובע מזה שגן-העדן לאופנועים נמצא קרוב לעבודה שלי. והוא נטש את קו 2 סתם כדי לומר לי שלום. כיף שלאנשים יש זמן לפני אוני'. כיף שיש אנשים כמוהו. כריזמה אדירה, יופי ממש לא חוקי, וכל זה. if i wouldn't know better...

המפגש הזה העיר לי כמה שעות ראשונות של היום באור בוהק. כמה חזקה ההשפעה.

באור הזרקורים היומי - Threshold. עוד פרוג לראש. בריטים. הענפים ממשיכים לצמוח. אצלי זה יותר דומה לעץ מאשר לרכבת, יותר טוב ככה, לפי אמריקן פאי רכבת זה בכלל מוות. מספיק לי מוות מסביב, ובפנים.

סיפרתי לך פעם על יום החדשות הרעות? הרי זה הדברים שדחית מפניך, וגרמת גם לי לדחות.

אני אומרת יותר מדי שאני אוהבת אנשים. זו שאלה גדולה אם הם שווים את זה. צריך להפסיק, רק ידוע שאני לא מפסיקה כשצריך.

In the last of the infinite universes, i'll come to find you sitting at the point where the lines meet, staring at the house from which hope no longer issues, as time warps around us, i can hug you from behind and the scene will close to fade.

eyes wide open.

אני צריכה משהו אמיתי. שלא נעלם לתוך הגשם, שלא מעל השגתי. מחר, ממלכת אשור, בתקווה!