Under The Bridge

"Tonight I'll still be lying here, surrounded by all the light"

אני חושבת שפעם היה לי פוסט עם כותרת כזאת.

אבל זה פשוט מתבקש שוב. פחות בגלל השיר, אלא בגלל האדם והאווירה. יש עכשיו אינסוף מוזיקה, מכל הקצוות,אני לא מפסיקה לגלות דברים חדשים...

בחמישי האחרון הייתי עתודה של חמשוש. העתודה של שבוע שעבר הוקפצה, וסיפרה סיפורי אימים על שמירות 2-4 במשך יומיים וחצי, בלי הכנה נפשית ובגדים חמים. אני כל השבוע התפללתי למרפי, בתור אדם חילוני אין לי הרבה ברירה. לקראת הצהריים של חמישי הצפייה כבר היתה בלתי-נסבלת וכמובן הייתימ וכנה 100% להשאר...כי מרפי לא מת עליי...אבל לא נשארתי בסוף. לא היה ג'ובניק יותר מאושר ממני באותו יום...

ואם בג'ובניקים עוסקים. זה מיצה את עצמו, כן, כ"כ מהר, זה לא שיש שם משהו. ברגע שאני מתאפסת על עצמי בקשר לאוני', אני חייבת לעוף. כי עוד כמה חודשים שם וקב"ן כבר יהיה לא קומבינה אלא פתרון סופי. במובן -הזה-, כן. "כיתורים, כיתורים".

מצאתי שאלון שצריך לעשות אותו בראנד. ואז יוצא ממש מצחיק.

קחו דף ועט ורשמו את עשרת האנשים שעולים לכם בראש, ואז - המשיכו אל השאלון:

1.לייטי 2.מוח 3.מלךאשור 4.ליאן 5.לילו 6.עידו 7.לואי 8.רג'י 9.מיכל 10.מפלץ

מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברת עם מס’ 7? ביום חמישי, במוקד.

מהי התכונה שאת הכי אוהבת במס’ 10?ידע נרחב במוזיקה כנראה.

האם היית יוצאת עם מס’ 6?כבר יצאתי.

מתי הכרת את מס’ 4?בטירונות.

מה את יודעת על משפחתו של מס’ 5?די הרבה, נכון ללפני חצי שנה לפחות.

מה היית עושה אם לא היית מכירה את מס’ 1? הייתי אדם הרבה פחות טוב ושמח :)

האם את חושבת שמס’ 3 ומס’ 9 היו מסתדרים בתור זוג? גם עכשיו מסתדרים מצויין:)

לאיזה בי"ס הולך / הלך מס’ 8? [הלכה] ליוהנה ג'בוטינסקי.
איך היית מתארת את מס’ 2? גאונית, משוגעת, דוסה, הומאנית, צהובה, אלימה, צדקנית, משקיעה, נאמנה, עכברושית, אהובתי.

האם היית שוקלת לפתח מערכת יחסים עם מס’ 10? מערכת איכסים אולי.

אחרי שעניתי על השאלות חשבתי שעוד יותר מצחיק יהיה להחליף כמה מספרים אבל זה כבר לא פייר :).

חילופי הודעות ביני לבין מוח:

מוח:איזה כיף! יורד שלג!

נייטמרי: מגניב! זה כשר?

מוח:רק אם מברכים לפני ואחרי...

בחלק נכבד של הגשמים ההיסטריים השבוע מצאתי את עצמי בחוץ, מחכה לאוטובוס וצופה בגשם. חוויה מעניינת. עם כל הטוב והקור והאיכס שומדבר לא מוציא ממני את אובססיית חורף שלי. עם מוזיקה נכונה, זה פשוט חטיף מנטאלי אדיר =].

השבוע גם גיליתי שכומתה יודעת לשחות!  באחד הבקרים, אחרי שחציתי את רחוב הרצל בריצה במקום שלא אמורים לעבור בו ושאני תמיד חוצה בו, גיליתי שאין לי כומתה. היה חשוך והגשם היה כאילו שלאלוהים יש האנגאוור. ניסיתי לחזור על עקבותיי, ונתקלתי בזקן חביב שצעק לי "כובע! כובע!" והצביע לכיוון הכביש. ה"כובע" שחה לו בכיף בדיוק באמצע נהר הרצל שלמזלי לא היו בו באותו רגע ספינות...אז שחיתי להציל אותו. הוא היה בדיוק כמו חתול מת שנמשה מהביוב. פשוט אחד הדברים המצחיקים...

בשישי מסורת התנחלות-ממלכת-אשור המשיכה. היה כרגיל ממש מצחיק, וצצו שפע בדיחות פרטיות שכוללות סבתא יהודייה שמכה את עצמה על הראש עם מחבת...טוב, הפסקתי.

אחרי ריצות היסטריות בצבא הצלחתי לבטל יום חופש שאישרו לי בטעות ולהעביר אותו ליום שכן רציתי. אבל בסוף גם לזה לא תהיה שום תועלת, כי אני כנראה לא אצליח לאסוף את כל "ה" 4 וחצי חברים שלי באותו מקום באותו זמן. טוב נו. כושר ארגון, כידוע, ממש לא אצלינו. וזה לא משנה שיש או חמישי - אנשים לא יכולים לבוא יכולים לבוא כי הם לא נוסעים בשבת, סוגרים שבת, חורשים ת'תחת, או סתם לא סובלים אותי :). אז אני אשאר בגישה של שנה שעברה, רק בלי מסיבת בפתעה, יאללה, גדלנו [לא].

ובהמשך לגבי אירועים חגיגיים...אני ומלך אשור מתמרמרים על זה שאת השנה החדשה האזרחית, אחד החגים המעטים [יחידים?] שהמשפחות שלנו השרישו לנו אנחנו נחגוג...הוא - בתרגיל לילי בצבא, אני - בשינה של -לא מספיק- שעות בין משמרת ערב למשמרת בוקר. בע. למרות שאני מתחילה להגיע למסקנה שאשים זין ובכ"ז אלך לעשות משהו, קטן, לפחות להיות קצת בחוץ. הפתגם הרוסי העתיק אומר "איך שמתחילים את השנה, כך גם מבלים אותה":) . בשינה? לא נראה לי! גם אם אני אהיה עפוצה לחלוטין, עדיין שווה יהיה לעשות משהו. יש בפתגם הזה מן האמת. שנה שעברה בערב החג הייתי כבר חולה בדבר ההוא, ולא יכולתי לקחת משכח כאבים. כתוצאה, רוב השנה אח"כ היה,יו נואו, חרא=]. אני לא יודעת מה צפוי ב07, אבל ההתחלה תהיה שמחה.

אני יודעת שאני חיה כרגע על borrowed time. פשוט נראה לי שיש יחסית הרבה, ואני מוכנה. עד שתגמר המוזיקה.

אתה יודע שהייתי עוזרת אם היה לי איך, אבל אין לי ממש, ומה שיש, הדלת סגורה.אני יודעת שהכל כבר התהפך, יודעת הרבה זמן, ככה זה כשכל הזמן כמה צעדים מקדימה. הכל הרבה יותר פשוט.

החפירה כבר הגיע כ"כ עמוק שהאדמה נהיית חמה :). אז כיוון שאני לא אהיה פה מחר בלילה [בתקווה!] שנה חדשה נפלאה עם פרפרים ורודים ואייץ' איי וי נגטיב, אשכים על עץ האשוח, שלום, אחווה, קאמל, ושוקו! :)

Do it right, do it right, we ain't got all night
Do it now, do it now, I think you know how 
Let it out, let it out, now don't mess about
Let her in, let her in, let the party begin!

"It's love, isn't it?"

אחד השירים האלה שיידבקו for life.

הסופ"ש עבר לי מהר מדי. אולי כי חלק גדול ממנו ישנתי, ובחמישי היתה משמרת ערב מן הקשות שאי פעם היו. הו, אני שונאת את חנוכה. חג משמין, מפגר, ולא יעיל...בבית שלי אין מסורת חנוכה, אז כל הסופגניות שנתקלתי בהן בחיים שלי היו בחסות ארגון צדקה כושל זה או אחר [גן, ביצפר, צבא]. ומה עוד מחורבן בחנוכה? שהמון אנשים יוצאים לנופש ויש להם דרישות יתר, ויש גם שמונים אלף מופעי חנוכה מרגיזים. מה אני...בנק? חברת יעוץ מס? אוף. ידעתי שבסוף צבא ישניא עליי אנשים. לא שהיה חסר לי מקודם. אז עכשיו - יותר. אז אני מחלקת את מה ששורץ על הפלנטה הזאת לאנשים ויצורים, בתקווה שזה ישמור אותי שפוייה. הרי ידוע שרק לוזרים שלא ישרדו בחוץ חוטמים קבע. הם...ואל"צ.

אירוע קישוט העץ בממלכת אשור עבר בהצלחה מרובה, באמת יצא עץ יפה מאוד, עם המון צעצועים ושטויות, צילמנו כמובן, תוכניות שישי בערב - כבר מסורת חובה, והמון שטויות מצחיקות...לייטי בסוף גרם לנו לנסות לפתור את חידת גוון, שהיא דבר מרושע במיוחד, ודורש לדעת מה זה זיפ...בעוד שאני ניסיתי לפתור בניחוש והחלפת כתובת רנדומלית. ופעם הצלחתי להגיע משלב 4 לפוסט-11. אני גאון טיפש. אבל עכשיו לפחות ראיתי את השלבים.

עדיין יש שבוע עד לשנה האזרחית החדשה, אולי נחדש קצת את מלאי הקישוטים של אשורי, וגם צריך השלמת קניות [שלו] בלאונרדו. איזה כיף שהוא עוד מעט מסיים את הליליות.

בלילה התחיל גשם, וכשחזרנו אליי ממלכת אשור נרטבנו לחלוטין. אני בהתחלה קצת התרגזתי. שלא תהיה אי-הבנה - אני אוהבת גשם ואוהבת להרטב בגשם ובמיוחד בלילה. פשוט במקרה אתמול סידרתי שער. אני עושה את זה פעם בשנה. כן, ילדת טרול מנסה להיות יפה. ילדת טרול מאוהבת. פעם ב- מותר. אחרי הגשם אני כבר די נראיתי כמו עוף מבושל. אבל לייטי מווסת את התקפי הbad hair שלי באופן מושלם. אור, מה לעשות. היה לילה ממש כיף ובוקר - עוד יותר. חבל רק שהופסק עקב מקרה לא נעים של שילוב חוסר אחריות, פלאפון לא טעון, ושאבא שלו חלה. אבל הסוף היה טוב.

אני אוהבת ת'משפחה שלו. אנשים כיפיים וחבר'מנים. יש לי תחושה שאני אתקל בהם יותר ממה שיוצא לי להתכל בהורים אחרים, אבל אם הייתי צריכה לבחור, בחירה יותר טובה לא היתה לי. ובכ"ז, פגישות משפחתיות? אני אתפדח :))) אבל ממש קצת כי המקרה המינוס שלוש שלי הספיק לכל החיים!

נו, מצב כפית, אבל תקועה לי רצינות לא קשורה במאחור של הראש. זה בגלל שירלי, שלדבר אתו זה כמו לדבר עם עצמי אחרי אישפוז במחלקה סגורה. ילד מסכן שכמותו.

"רומיאו ויוליה היו נפרדים אם הם לא היו מתים, כן, גם אנחנו, כן גם אנחנו אוהבים!"

מצאתי עוד מישהו, חוץ מג'ון לנון, שהייתי מוכנה להיות גרופי שלו. Arjen Lucassen, התופעה שמאחורי אייריאון, star one, ambeon, ועוד שלל דברים שעוד לא הגעתי אליהם. הוא כשרוני, חמוד, יצור אייטיז כזה, יש לו חתול, והוא מלחין מדהים. אה כן, והוא טרול מושלם וג'יראפי. irresistible,אין לי איך להתנגד לדברים כאלה =]. זה היה קטע שטחיות מעת נייטמארי. יאיי.

כשאני עושה משמרת ערב ויש לי מזל להיות עם הנהג הנורמלי בהסעה הביתה, אז נוסעים דרך הגשר, ואני חושבת שגמאני עכשיו טרול אמיתי, ירוק, וכשיש זמן, הולך לגשר ושם מחכה למה שיעשה אותו הכי שמח.

איזה פוסט מושפע-לייטי יצא לי...

וזו, כרגעת ההשפעה הכי טובה.

היום יצאתי עם מלך אשור למבצע "תיק פריק - כי הצבא מציק" - מטרתו הסופית היא להפוך את התיק שלי לגוש של גסויות וסיכות למיניהן. כי אם אני צריכה להיות ירוקה לפחות התיק יהיה מגניב. כן, כן, אני חוזרת לגיל 15. היה כיף, בעל החנות הצחיק אותנו נורא. אח"כ גם חיפשנו קישוטי חג מולד [במשפחה של מלך אשור חוגגים תערובת של נובי גוד רוסי וקריסטמס מערבי]. גילינו ש2007 תהיה שנת חזיר. מעכשיו מתחילים לאכול עם ידיים, לחטט באף, ולהשתמש בוינדוס 95...

האשורי מתחיל חפיפה בליליות, אז חיכינו יחד לאוטובוס שלו. זה היה יום נחמד [לא מדברים על כל מה שקרה במשמרת בוקר].  אפילו היתה תוספת הומור של מרפי - פגשתי את מפלץ שנראה [נשמע?] עגמומי משהו. חרישה? ואולי סתם המרמור הקבוע. מה יש לו, מה...

אני מתגעגעת למלך אשור כל הזמן עכשיו, מחסור פאתולוגי, הבנתי שזה נובע בגלל הרגל ביצפר, כשאנשים תקועים אחד בתחת של השני שליש יממה לפחות. אבל ביצפר נגמר לפני הרבה זמן...אולי זה פשוט כי הוא אדם כזה שנותן להשתייך עד הסוף. לא פגשתי עוד כמהו מעולם, וזו זכות אדירה. כשאני מתוסבכת בגלל כלמיני בנים מטופשים, הורים, צבא, ושאר האנערף, הדבר היחידי שאני מסוגלת לרצות זה להתנחל אצלו.

מה נקבה טיפשה אוהבת? נעליים, כמובן! אבל יותר, דיסקשיח...מנסה להשיג.

החיים כרגע משאירים אותי במצב אקשן-נאורוטי-מעניין כזה. בידור שעולה לי בקצת עצבים אבל לא נורא, זה מרזה =]. חוסר הקביעות מציק לפעמים אבל כבר ידוע מה קורה כשיש יותר מדי! חיחי...בדיחה שחורה פרטית! טוב, לא איכפת לי. צפוי לי בסוף השבוע קישוט עץ-חג-מולד, and nothing else matters.

וממילא יש דברים שלא מתרגלים אליהם. רק שלא כולם הבינו את זה.:)

פוסט תלוש יצא..