Under The Bridge

=רציתי לכתוב לפני כמה ימים. היה לי הרבה מה. חיכיתי, כי יכולתי להגיד משהו אחד יותר מדי. אני לא חושבת שלחכות שינה משהו, אבל עכשיו לפחות יש לי עוד דברים.

=התחלתי להתעסק עם הדבר הזה שכולם מתעסקים אתו בגילאי ה17 ככה. לא, לא בגרויות. בגרויות סיימתי. [איך???] הדבר הזה...יש לו אספקט מעניין יותר מבגרויות.

זה משפיע עליי כמו סמים.

היי מטורף, שרעדו לי הידיים ממנו במשך שעות, ראיתי תמונות פסיכודליות, והייתי בטוחה שאתגבר על המחסור שלי בסרוטונין[=. לעזאזל, חשבתי שאני יכולה הכל. סמים או לא? עברתי יומיים בלי לאכול ובלי לישון...חיחי. הפעמים האחרות היו פחות, אבל זה עדיין ממש כיף.

=סתם בקשר ל"נושא החם" של 24 ל12. "אושר חוק חינוך חובה עד כיתה יב'"??? וואו, לא יכלו להמציא משהו מגוכך יותר. עכשיו כל הערסוואתים האלה יתגעו בביצפר לעוד שנתיים ויפריעו לכל השאר. ממש טובה גדולה לאלה שאשכרה לומדים. טמטום כואב.

=קאנווסים יש. נשאר...אה...להתחיל? אני חושבת שזה כן יקרה. השתיים, מנוגדים,בטח יצא חרא אבל זה יירד לי מהראש לפחות.

=הייתי אצל העידו ביום חמישי. לא נראהלי שהייתי במיטבי כי לאנשים המאגניבים אני לא משתווה אבל נו, לי היה כיף. הגמדים הצחיקו אותי באופן מעוות לחלוטין, ובכלל, אני יכולה לשבת בחדר שלו וסתם לבהות במשך indefinite time, זה כמו בית, לא משעמם. בין הדברים היותר אפלים אני לא יודעת איך לנוות, אבל שו, אפחד לא יודע לאכול את זה כשזה קורה אצלו. היה ממש כיף והוא הגשים לי חלום ילדות - כדור קסמים משלי. נו, קוסם או לא?

=נזכרתי בדבר הזה שסובב אותי אז. השגעון השקרי. ביטוי חביב, איך יכולתי לשכוח אותו. ברור שזה רק נראה ככה, צעד לשם ו...זהו. זה שנות אור...מרחק וזמן. צהרי היום.

שנות אור...חא..היה מצחיק.

קרוב, מרחק נגיעה.

קלות בלתי-נסבלת.

זה היה טוב, זה היה מעניין ורגוע, כי אחרת זה גם לא יכול להיות כשהכל פוליטיקלי קורקט. וכמו תמיד אני משתעשעת ברעיון של לנפץ את הבועה. אבל למה? לא צריך...לא ישנה כ-לום.

תוש כתבה עוד שיר...על עצמה, אבל גם עליי, מסתבר. תוש כותבת גרוע, אבל אין לי לב לומר לה את זה, ממילא היא לא כותבת מתוך ספרות אלא מתוך כאב, ולא אשמתה שבפיזיקה היא הרבה יותר מוכשרת. השיר שלה...אה...לפחות מעביר את הנקודה באופן מדוייק, כי על המושג דימוי היא כנראה לא שמעה. שיר לאבודים, כמונו..ממש Song for the lonely.

שזה מזכיר לי...שאני גונבת שירים מאנשים אחרים...שומעת מה שהם שומעים, סתם כי. לא חסר לי מה לשמוע, אבל ככה זה לפעמים מעניין יותר. מתעוות למשהו חדש. משהו שלי.

האמנם חדש? האמנם רק שלי?

כאלה גלוקים, כאלה...

In your house I long to be

Room by room, patiently

I'll wait for you there,

Like a stone

 I'll wait for you there

Alone,

Alone.

חלמתי על חיפוש אוצרות בזמן שמכשפות ושאר יצורים מפריעים לי ולשותפה שלי, שהיא עצמה קרובת משפחה של מפלצות.

חלמתי שאני מנסה להתאים צבעים של אנשים בתוך הציור שלי ואין בו מקום וצבעים מתאימים לכל השמות.

ועוד דברים מוזרים.

אולי אני אעשה לי בלוג פרו-אנה? אה?...נעעעעע. אבל בהחלט נחמד שכל השומנים שהצבא ריפד אותי נעלמו כלא היו...54, וזה בטח יירד, כי איכשהו עם אורך החיים הזה אני לא זוכרת למה צריך לאכול. חא. כמו בזמנים הישנים וה...טובים?! וג'ינס מכיתה ז שהיה קטן עליי כל הזמן הזה. חח. נו לפחות יש לי אחלה שרירי בטן.

-מופיעים לי כלמיני קישורים לבלוגים פה. אני עדיין לא מאפסת לגבי מה זה, כי מנויים זה לא. זה...נקבות. נו, לא ברור.

-מצאתי לי דמות חביבה לדבר אתה בלילות. כי כשאצלי לילה, אצלו יום. ילד אמריקאי, מזן המדמ"ח כמובן. הוא גדול ממני או בשנה אחת, או ב20, או קטן ב8, תלוי במצב הרוח שלו, ויש בינינו גל יפה כזה. הוא מכריך אותי להשתמש באנגלית היותר מעודנת שלי [=

-והאחרים סתם מתחרפנים. מצאתי את ההגדרה שלי לכל הטוויסטים המכוערים שלכם, כללית, נוחה, ומקסימה. דוריאניזם. המבין יבין, הלא מבין יקרא ספרות קלאסית וישכיל. כל המסכות שלכם, כימיה, תאווה עיוורת, משחקי לילה, המכה ההורגת, כל הגועל שתתלהבו ממנו, ואח"כ תגדלו, או שלא.

כ"כ מגעיל.

-כשאין מי שיעזור לי לצייר אני יכולה לדבר עם עצמי.

מי היה קודם...הדמות הזאת, או הציורים שלה? זו שאלה פילו-סופית עמוקה יותר ממה שניתן להניח

I lower the mask when i talk to you, the anonimity amuses me, as does the proof of your blindness.-

I'd express emphaty, but this is a really fake case. We all know it. So've been all the others, these years.

But we're not admitting that.

Scar tissue is covering it all.

Sick, sick, and sicker.

There's no real way of tracking which words here are mine, and which are merely quotations.

Have you really read the words, or just playing with what's mine?

Can you hear the unsung?

Descending in circles upon you..

That's screaming in the desert.

"tell them i love them, i miss them"

-כ"כ הרבה שכבות של ימים פה שאני כבר לא זוכת מה קרה מתי, אבל טיוטות. הרבה. ואתמול הלכתי לישון בממלכת אשור, היה גרייט.

צריך קנוואסים, פלייליסט בלתי-מעורב, וקיבינימט איט אול.

כוכבים נופלים. ואני הולכת לאיבוד עם החלומות בעננים והראש באדמה...

-פיית הדברים האבודים הביאה לי את רשימת 1000 הספרים שאדם צריך לקרוא לפני מותו. מתוכם קראתי 18 שזה כבר עצוב, ועוד יותר עצוב שבערך פי 2 מזה התחלתי וזרקתי כי לא התאימו לטעמי הענין. בכלל, חרא של רשימה. הארי פוטר אין, סדרת דיסקוורלד אין, קומדיה אלוהית, פאוסט, בקיצר אני צריכה להכין רשימה משלי. של 17 ספרים D=

אל"צ אומרים ש17 זה ההתחלה, הסוף, ובכללי המספר המקודש. לפחות אומרים אלה שלא יודעים על 42.

-אז זה באמת נחמד, לדעת שכמעט אפחד לא קורא את השטויות שכאן. 4 מנויים, שאחד מתוכם אין שום מצב שקורא, עוד אחד שגם די בטוח לא, אחד שהוא לגמרי סתם, ואחד מומחא לתגובות חסרות טאקט בתזמונים גרועים. מגניב, כמעט אנונימיות.

הו, אני כ"כ נחמדה.

-השבוע נתקלתי בעוד מקרה של נפילה, מהסוג של מפלצות-מאחורי-מסיכות שראיתי הרבה ביב'. עוד קצת תמימות הולכת לעזאזל. ועוד אנשים שתפסתי מהם. טוויסט פילוסופי מכוער משהו שבוחן את גבולות הטבע האנושי, רק עוד אחד. בינתיים כל האלה שראיתי עברו מהעולם אצל אותם האנשים, אבל כשיש לזה פותנציאל קל אפילו לסיכון בריאות, סיכון חיים, אנ'לאיודעת. אמנם זה נוגד את הליברליזם היחסי שלי אבל לא יכולה לומר שאין לי חשש שזה כלל לא הדדי אלא שכנוע עצמי דוחה כזה.

מכאן נובע - לא לתפוס מאנשים. למרות שיש לי עכשיו -אפילו- 2 שאני די תופסת מהם, אבל בטח זה יעבור לי - לפחות עם אחת מהדמויות שאני מנסה לתקשר באופן סדיר. השני ישאר כמו עוד אידאל תקוע על קיר. על צלב הפוך, יפה כזה.

כי זה מה שכולכם בסוף מתעסקים בו. רק זה. תחביב אוניוורסלי, מיי אס.

-שנת הרטטוי מגיעה. יש מלא עכברושים מרהיבים, במיוחד בחנויות רוסיות. זה יותר מגניב מחזיר. ביום שישי קישטנו את היולקה בממלכת אשור, אני, הוד התרוממותו והנסיך שלו, וההומו הפרטי שלי שהגיע באיחור אפנתי של שעתיים [הומו או לא?!] 

השקענו מאוד, יצא לנו עץ נהדר, אבל תמונות פעם אחרת כי אני מתעצלת ^^. חבל רק שלא נחגוג בתאריך עצמו אלא בשישי שאחריו, אבל גם על הורים צריך לרחם.

תהיה לי חופשת קריסטמס ארוכה וחפשנית. מישהו רוצה לעשות משהו? [=

-בכללי, זה היה סופ"ש royally מחורבן, למרות היולקה וכל השאר. אני מתחילה לחשוב שאולי עדיף שטירונים יסגרו את כוווול הטירונות שלהם, כי כשהם יוצאים יש רק נזק. הסצינות שהיו היום, בלתי-נסבל.

-"עדיף לכל אדם תהיה בקתת פרישה באיזה יער, לרגעים שהטמטום האנושי הוא הרבה יותר מדי בשבילו".

כשאין בקתה ליער, הולכים לטייל בים כנראה. גם הפעם זה היה ממש בריא לראש.

-לא, לא באמת איכפת לי, במיוחד כשהכל רב-משמעי וחוקית כיסיתי את עצמי מכל הצדדים. אני נהנית מהטוויסט והגרוטסקיות של העניין. הו, פרויד היה אומר הרבה דברים מגונים. כאילו...אני?!

נו, לרובינו בכלל אין מי שיקשיב לשטויות שלנו תמיד אם רק יוכל. נכס-פאקינג-לאומי.

הספה הוירטואלית.

-יש לי דיסק אוסף של ביטלז בביצוע הפילהרמונית של לונדון. זה טוב. חוץ מזה, אני מריחה תקופת אינדסטריאל מתקבת, בכיכוב oomph, unheilig, ודומיהם. לאן לשייך את deathstars אני לא בטוחה, אבל ציאניד נתקע לי במוח באופן דראסטי.

יש גם ואנדן פלאס ואת הזקן של ספוק. חיחי.

Threshold עדיין בראש.

חיח...הייתי הופכת את הבלוג הזה לביקורות מוזיקליות אם רק הייתי מבינה משהו בעשיית מוזיקה. בלי פלצנות, ו'קשע.

-טיוטות, דבר גאוני. את הקטע הזה כתבתי במשך 3 ימים. בעבר הייתי מתה להרשות לעצמי כזה דבר.

בטוח שכחתי מיליון דברים שרציתי לכתוב. אבל מי זורק זין סגול...

And you wanted to dance, so i asked you to dance but fear is in you soul...

Some people call it a one-night stand, but we can call it paradise

ah, the sarcasm of it all.