Under The Bridge

התקופה האחרונה היא, בדיוק כמו שרציתי - לא מאפשרת לנשום. אם אני כבר פה - זה יהיה לא ספרותי, לא מעובד, אלא זרם תודעה חופשי של אדם שהתעורר מוקדם מדי בבוקר כדי לצבוע סרטוטים שצריך לצבוע רק לעוד שבועיים, חיכה יותר מידי זמן בתור לעשות מגן, היה בשיעור מתמטיקה כפול, ועוד כמה ירקות.

המלאך שהפך שחור, הרס את האופי שלי, שהיה פעם פתוח יותר, חופשי יותר, ליברלי...ולא שטחי. לפני שהשמים [או הגיהנום] השליחו אותו עליי, יצא לי להיות בקשר עם אדם שהיה טוב-לב, מצחיק ושנון, משכיל, ועוד מכלול תכונות שמושכות אותי אל אנשים. אבל - הוא לא היה שיא השלמות הפיזית, ועזבתי אותו באופן כלל לא אלגנטי [גועלי!!!] למען משהו שנראה באותו שלב כהתגשמות כל חלומותיי. מה שנקרא, שיט האפנס...יופי חיצוני מושלם דפק לי את השכל, שעד כה היה טהור לחלוטין - לא שטחי. ועכשיו כל מה שנשאר לי - זה להשוות, כי אופי[שכל] ויופי בד"כ לא הולך יחד...ואני ממש לא אוהבת את עצמי על השטחיות...בלשון המעטה!!!

עכשיו נזכרתי בשיר המוקדש לדורית, מתקופת הבגרות ביסודות האדריכלות[ורק ג'ורג'י תבין מה הקטע...] זונהזונהזונהזונהזונה זונה!

ההיסטוריון הפסיכי אמר להזהר מריבאונד. אשרו שהוא מבין למה הוא מתכוון. העדפתי לא לשאול.

ההוא שהיצאתי מגעילה כלפיו...עוזב עוד יומיים לקנדה, אני די בטוחה שלא אראה יותר בחיים. רק אונליין. הוא לא ידע שאני דרעק. במקומו אחרים ידעו, כנראה. נו, לפחות אני מזהירה כל מי שאני פוגשת שמלאך אני לא...טרול, תמיד טרול.

מסיבת הפרידה ממנו היתה אחד האירועים החביבים שיצא לי לקחת חלק בהם. אוסף אנשים איכותיים להפליא, ממש הזלתי ריר מנטאלי במחשבה אובססיבית "היי, גם אני רוצה חברים כאלה!"

אביאל שוב שאל אנשים שאלות מוזרות. "עכשיו, כשנפרדת מחבר שלך, אתה יכול לומר לי מי היה הפאסיבי ומי האקטיבי"? ולחשוב שהוא מ"כ. צביקה - עדיין מזכיר לי את כל הדברים היפים בחיים, כמו הוביטים וג'ון לנון, אבל אני אשתוק :). מספיק שהעלבתי אותו פעם...אבל הוא באמת דומה להוביט. פשוט מה שאצלי נחשב כמחמאה, פוגע באנשים נורמליים.

איתי, הו, איתי, למה הטובים ביותר הם הם נשואים, או לא סטרייטים?! את האופי הזה צריך יהיה לשמר. האנושות צריכה איתיים!

מלך אשור, החמוד הזה, החליט שצריכים לקחת את הקיפודור שלי להתאוורר. מכירים את הקיפודים האיכותיים האלה...בכל צבעי הקשת? יש לי כזה, והוא סובל מחוסר-תשומת-לב מכפירה. למרות ספקנותי, הצלחנו לגרור למשחק מלך השבועים סוער 2 עתודאים, מ"פ, מ"כ, גרפיקאית, סטודנט טכניון...מי היה מאמין =).

אני לא יודעת לרוץ. אני לא יודעת לתפוס כדור בכלל. אבל אני יודעת להתחמק! הוי, כמה שזה מהנה...ועכשיו כל הרגליים-תחת-הכל תפוס. כי בשביל תענוגות צריך לשלם=).

יצא לי להיות בארוחה משפחתית ביום שישי. לא עם המשפחה שלי. זה יכול היה להיות שפל רציני - כי אצלי כבר רגילים שאני אדם מעודן ומהוגן..מחזיק את המזלג בידי הימנית ואת העוף בשמאלית, ובשאר המקומות זה יוצר תגובה שלילית. מעניין למה...אני רק שומרת על מסורת קדומה...מעידן האבן.

אבל היה כיף. מה שלא הורג - מחשל!

בנוף מדבר רואים את השמש. הרבה שמש לאחרונה...

אני קוראת עכשיו את פאנטום העופרה. אח"כ צריך לראות...מלך אשור הבטיח... 

את הרימת הבולשיט הזו אסכם במילותיו של אמיל, היחיד והנצחי:

"מתחילה עכשיו תקופה ניפלאה! תקופת טרור מתמטי!"

לא רק מתמטי...

Congratulations, you dirty trick worked.

שיהיה בהצלחה...ואני שוב צדקתי.

אין תענוג גדול מלרצוח מלאכים שחורים.

בידיים שלי,נוצות אפורות מגועלות הפכו לשחורות, וקברתי אותם איפה שהזכרון דומם.

Angels fall first,

Fall hard and fast,

As white turns to grey,

No sanctity lasts.

"I see the angels, I'll lead them to your door There's no escape now no mercy no more No remorse cause I still remember the smile when you tore me apart"

או שלא, בעצם, ממש לא. היו להם שירים שהתאימו, סגרו מעגל, ועכשיו יש רק שמש דרך העלים. מי שמקשיב להם, מבין:). ואני - שחכתי, כי גם אני חכמה...בדרך שלי.

ביום שלישי התנחלתי עם ג'ורג'י אצל מלך אשור. החוויה בשל עצמה היתה חביבה, אבל בדרך חזרה  משהו מוזר קרה. כמו בקומדיות - כשלמישהו תפוס הצוואר והוא מתפתל מכאבים, ומישהו אחר תופס לו בראש ומסובב בחוזקה, והצוואר משתחרר. ג'ורג'י עשתה לי סיבוב ראש מנטאלי, ולה אני חייבת את השפיות שלי, אז אם היא רואה את זה, כל מחיר יהיה קטן מדי =)

התנחלויותיו של מלך אשור בכבודו ובעצמו הועילו המון. זה חום, וחופש, וביטחון, וכפיייית!

העכברוש הפיקודי...אני אפילו לא אתחיל. היא ההתחלה, הסוף, והכל..

K8K - נאמנות וירטואלית, ולא רק, אופטימיות וההגיון בגודל בניין, עם כלונס מוחדר, וכותלי שוקולד שתמיד אפשר לבכות להם, וגם לקחת ביס...:)

ויש את אמא...את ההיסטוריון הפסיכי...החול הטובעני...ישו רבינוביץ'...לא נראה לי שמישהו יראה את רשימת התודות הלילית הזאת, אבל אני רואה, וזה מספיק לי. אני פאקינ' עשירה=)

ורוצה לצייר.

לעוף אי אפשר. אבל זה קרוב.

טרופות סתם. ושירי עבל ברדיו, היה היום פיגוע בת"א.

איבדתי קשר, ולאף אחד לא איכפת מספיק, לא כמו שאני רוצה.

אולי את לא שואפת לאיכפתיות אינסופית, אבל אני כן.

כי את תהומי קשה למלא, אני מעולם לא הצלחתי.

הגדות שלו מתעוותות לצורות מזרות מדי. והוא עצמו עמוק מדי, משונה מדי.

היה ריק שנים אינספור, כואב אבל הכאב היה לצורת חיים,

הוא התמלא פעם...

ואז שוב התרוקן,

וכוחות לחיות את הריק מחדש - אין.

זו תחושה כל-כך לא פיירית. כל כך התאים - אבל רק לי.

אני הרי לא מפה, ולא יכולה כמו כולם....אפילו איידס לא יכול להיות לי כמו שכולם מקבלים אותו...

רק מרפי יכול להעביר לי איידס.

אל מי לברוח?לאן לברוח?זה כבר מצחיק...כי אין לי כסף לסמים, הם ממילא דוחים אותי, כמו גם אלכוהול, כמו גם גופים זרים, אני לא יכולה להקיא לפי רצוני החופשי, אני לא יכולה לא לאכול יותר מ4 ימים ברצף, וכל הדם שלי לא יספיק למנחת כפרה...

אין לאן. אבל זה כבר יותר מצחיק.

אני רואה דם.

אני רוצה את הדם הזה.

אבל אני ערפד בדיאטה, בלי אוכל, בלי שתיה, עם יתד תקוע איפה שלב אמור להיות...חיחיחי, עבדתי עליכם, הלב שלי בכלל לא שם!! הוא מוסתר טוב, במרחק כמה רחובות, ואף אחד בחיים לא ימצא.