Under The Bridge

או לפחות דברים שלא שכחתי כי בעולם המנומנם שלי זה היה שבוע פרוע יחסית.

לפני שבוע היה ים, ואפילו בחוף הסלע, ממש מהנה. פשוט חוף מושלם...אבל אני והעקרבית עזבנו אותו כדי לעשות הליכה לחוף עירנו וחזרה תוך כדי שיחת נפש ובלשבים מסויימים, עקיצות מדוזות [אצלה], והליכה על גחלים[אצל שנינו]. טוב, גחלים זה לא היה, אבל זה היה חול לוהט כל-כך שכמעט הפך לזכוכית, ו...אאוץ'!

רק אדם ממש כשרוני יכול לצאת מיום בחוף עם שיזוף נאה, אבל קרקפת שרופה ומתקלפת!

ביום למחרת היה ת"א. מוח החליטה שהיא זקוקה לבגדים חדשים שלא יהיו מדים לשם שינוי, ואחרי ניסיונות להחליט האם השופינג יתקיים בעירי או בעירה, החלטנו שזה יהיה בת"א.

בסוף מה שהיא קנתה היה 2 ספרים יד שנייה וערמת עיתונים משנות ה70. אבל היא מוח, אז מותר לה ^_^. אני קניתי חצאית, יחסית אלגנטית [מוזר...] ותחתונים חמודים. עם פרת משה ולבבות. אמנם תחתונים יפים שווים משהו רק כשמישהו מנסה להכנס לתוכם, זה היה פשוט חמוד מדי.

פרוייקט מיחזור חולצות ביצפר מתקדם בקצב נאה...

מלך אשור ממשיך להוות דמות דומיננטית בחיי, הגיוס שלו ב14 ואני משתדלת לראות אותו כמה שיותר, וזה כ"כ כיף...מפגש "כיתתי" ביום שני [ארבעת המופלאים - סרט מפגר!!], מסיבת פרידה למנו בשלישי - ערימת אנשים לא מוכרים על הדשא, פלאשים רצחניים של לפחות 4 מצלמות שהסתובבו שם, ואני, מוצאת את עצמי פאג האג גמורה עם אחד נרדם לי על הכתף ושני משתמש ברגליים שלי ככרית. זה ממש עשה לי נעים בראש :)

יש אצלינו פליטים מהצפון. אמא וילד בן שנתיים. נו כן, על דברים כאלה לא נהוג להתלונן, אבל אני ממש לא אוהבת ילדים. אני נגעלת מהם כמו שאנשים אחרים נגעלים מעכברושים, ג'וקים, וריקבון...

הדבר הזה לא מפסיק לצווח, ואני כבר מחכה לרגע שהחתול יתן לו שריטה על הפרצוף.

אבל האמא די נחמדה.

ג'ורג'י כנראה לא תבוא לפה יותר, מכאן נובע שמספר הקוראים הקבועים הגיע ל0, ייאי! עוד עליית-מדרגה לחוסר הצנזור...

מצאתי בפלא הישן של אמא כלמיני הודעות עתיקות וחמודות, חלקן אפילו מהרוע, ולא מחקתי כי הן כ"כ ישנות שאין סיכוי שהיו שקריות. אין כמו נוסטלגיה - במיוחד כשהנושא שלה כבר לא מפריע.

מצחיק לומר את זה אחרי כל זיוני השכל שהלכו פה מאז שהבלוג קיים בערך, אבל נדמה לי שנרפאתי...כן, מגיע לי לקבל את השפיות חזרה. ייתכן שנדלקתי על מישהו אחר, יצאתי אתו כמה פעמים, ובכלל נחמד לי עכשיו בראש, רק שאני לא סובלת מיתר-רצינות בלשון המעטה וזה עלול להביא לתוצאות שאצטער עליהם, אבל חפיף...על כל דבר משלמים בסוף, אז לפחות שיהיה מהנה. ועוד משהו מצחיק - יש בחור אחד,ממש מגניב, שהכרתי לפני כמה חודשים, והיה תפוס ביותר אז, ועכשיו הוא לא, אז זה יכול היה להיות מצחיק להתחיל אתו, רק שהוא נמצא כמה וכמה מעמודת מעליי, וזה יהיה ביזיון.

אבל לפחות ביזיון מצחיק.

מ' מזכיר לי את החבר הראשון שלי[שזה דבר טוב], רק עם הרבה יותר חוש הומור, ומוח מהיר שכזה...וכן, גם עליו אני מסתכלת מלמטה למעלה, הוא גבוה ממני ב24 ס"מ ^_^. אני לא הכי מבינה מה מושך אותי אליו, אבל עשיתי עם מלך אשור את בדיקת 5 הסעיפים והכל התאים. נו, אני לא מתעמקת, כאמור - הרגע רצינות לא עובדת, פשוט טוב לי אתו. והסרט הראשון שראינו יחד היה קומדיה פרוותית קורעת - בשונה מקשר אחר שלי שבהתחלתו היה סרט אימה. אם הייתי מאמינה בקראפ כזה, זה היה משעשע. הוא גר בעיר אחרת, אבל חפיף, לא נורא. נפגשנו 4 פעמים...הוא חמוווד.

היום אין לי כוח להעלות ציור...^_^

אבל יש לי מצב רוח טוב מדי. כי המחלמה עוד לא הגיעה לפה,כנראה.

Have a nice day!!!

געגוע למשהו רגוע?

 בחיים לא יהיה לי רגוע בראש, מי שרוצה להיות אמן בחיים לא יהיה רגוע ונינוח, זה לא הייעוד, תמיד צריך להיות צעד אחד או אלף רחוק מהשאר, ומזה ייצא משהו, אם בכלל. ואני את הריחוק שלי מכרתי בעד סם-אושר, ועכשיו כשאני מסתכלת על זה...שנה לא הייתי אמן, אפילו בשאיפה...ביזיון! אם היה יוצא לי לחזור, הכל היה אחרת, אבל אני אהרוג במקום לחזור.

הכל נוזל ומשתנה, חוץ ממה שאני לא יכולה לשנות.

אני עדיין לא יכולה לקנא. זה כ"כ קשה? אני פשוט לא יודעת איך...ולמה...גם אני רוצה פסטיבל בחו"ל, כמו חנו'ש שתלך לרידינג, אבל לקנא לא יוצא לי...

החלומות לא מפסיקים לשגע אותי, היום ישנתי רוב היום משוממה, וחלמתי פעמיים על זה...כמו שאמרתי לערפד, the dreams differ, the protagonist is the same, חלומות אובדן. בעיה קטנה כלכך בהשוואה למה שקורה מסביב, בכלל לא בעיה, רק סיוט פרטי...או תחליף מוזר לסיוט כי כבר לא נשאר לי ממה לפחד, לא בשביל עצמי לפחות. אבל מגייסים עכשיו חיל רגלי, מילואים, כל זה, והרגל הרדיו 24\7 שלי מעדכן אותי על כל נפילה חדשה, "איזה כיף", בקרוב אצלינו?

יש לי קרובי משפחה בנצרת-עילית. אני מכירה אנשים מכרמיאל. מחיפה. וכל פעם שאני שולחת הודעה לג',  אני חוששת האם יענה לי, הוא גם שם. גם הבסיס של מוח באיזור ההוא, ואין בו מקלטים. זה מפחיד באמת.

"וטוב לנו כל-כך לישון עכשיו ביחד"...לא...רע לי לישון...רודפת אותי מפלצת...רוע...פאקינג אותו חלום במשך שבועות,חודשים. מזל שיש אנשים שאפשר לברוח אליהם, אמנם לרגעים, אבל היא אומרת שגם לרגעים זה טוב...קיי, אני אוהבת אותך על כל שיחה ושיחה בלילה...

וגם עם מוח דיברתי הלילה, היא בעצם היתה אומרה לישון כי חסר לה המון שעות שינה אבל היה לי כנראה יתר-אדרנלין, כי...נו, דוד. ושלל תסבוכים מסביב. אבל איזה תסבוכים שמחים, זה גורם לי לחיוך קטן כשאני חושבת שסופסוף יש לה אותם, הגיע הזמן כבר. ואני מתגעגעת אליה כל כך.

גם שיחה עם הערפד היתה לי, מגעילה בחלקה, אבל בסוף הוא הצחיק אותי, וזה כנראה הכי חשוב. הוא אמנם מפלצת, ומלצפת די מזיקה לפעמים, אבל מה, אני לא? וחוצמזה, הוא מפלצת חכמה.

בכי, עד כמה שהוא משפיל, בסוף גם מרגיע. עכשיו צריך לחיות, לסרוג, ולפתור בעיות לוגיסטיקה שונות...יש איזו הופעה בת"א שהייתי רוצה לראות, רק מעניין איך אני אגיע אליה, וגם אם אגיע, לא אוכל לחזור. טוב נו...גם מזה לא הכי איכפת.

נדבקה לי מוזיקה של להקה אחת שהסולנית שלה שרה בצרחות גמורות, וזה מציק כי אני לא יכולה לשיר אתם בקריוקי...אבל אני אמשיך לנסות! יחיי שירי ארץ'אנמי במקלחת...

שוב שכחתי חצי מהדברים שהייתי אמורה לכתוב, אבל זה כבר די לא משנה.

הלוואי שהחלומות שלי היו כמו שאני יכולה לצייר אותם.

וכך נשפך לו ונגמר לו עוד משברון, שקורבנו היו 2 אנשים שנידבו עצמם, והבלוג המטומטם הזה...

שטויות...

מחר - עוד יום מעניין, פגישה שנייה עם מ'. גם כן - שטויות...

זה מה שקורה כשקיי8קיי חוזרת מאוחר ממסיבת גיוס. היא מאבדת שפיות, אבל מזכה אותי בכותרת, אז מה אם זה לא קשור בשיט? :)

תקופה מעניינת. מוזר איך שפרקי בטלה מוחלטת מתחלפים בfrenzy. [גם היא לא מועילה מדי, כן?] אבל אני אוהבת את שניהם...ככה חופש אמיתי אמור להיות. ובכלל, יש סיכוי לאילת ואם זה ייצא לפועל אני אצחק הרבה זמן, ואולי גם אבכה קצת, יחד עם העקרבית, כי הרוחות יתקיפו אותנו מכל כיוון...אוי, הזכרונות, כזה חרא חמוץ-מתוק...הרי אפשר למחוק אותי מכל מגירה, מכל הקירות, מכל האתרים, מהעולם הזה, ועדיין אהיה הסיוט הכי גדול כי מהראש שלך אי אפשר למחוק אותי...

יום חמישי

בספונטיות מחממת-לב, אורגן ים, ע"י מלך אשור, תודה ל[insert random deity here]. מסתבר שאנשים מכשיבים לו כשהוא מארגן משהו, וטוב שכך, מעכשיו הוא יהיה מסונג'ר לכל הארגונים. הנוכחים היו הוא, אני, ג'ורג'י ושחר\יובל. עוד היו צפויים, אך זו כבר דרישה גובהה מדי, ובין כה יהיה ממש מצחיק. אדריכלות בחול, קבורה בחול, צ'יפס עם קטשופ, במבה עם קטשופ [יאמ!] ותצלומים כאלה שאני אתבייש להראות לנכדים! הכל מתועד, רק צריך להשיג את התמונות ממלך אשור ולהשמיד! ומדוזה אחת החליטה שג'ורג'י יותר טעימה ממני...צפוי, אני מרירה :). ממש נהניתי, רק פעם הבאה צריך לשדרג את זה לחוף הסלע. אני מוחה על היותי מעדן-מדוזות!

יום שישי

אטראקציית פאזל 3000 חלקים בממלכת אשור - משהו שאני ממש מזילה עליו ריר, יש שם איזה 30 מהמבנים הכי מפורסמים בעולם[נו, זה של מלך אשור, מה זה כבר יכול להיות אם לא בניינים], וכ"כ כיייף לחבר אותו...זה מה שעשיתי במשך כמה שעות טובות, וכמה אירוני שבאותו הזמן מלך אשור הרכיב ארון יחד עם אביו. גם סבתא ואמא שלו היו בסלון באותו הזמן, והרגשתי כמו באיזה בילוי משפחתי, במשפחה כיפית, סרקסטית, שנונה, שונה בהרבה משלי. עכשיו ברור ממי מלך אשור ירש חלק מהתכונות היותר משעשעות שלו. ואפילו כשהם מנסים "לחנך" אותו, זה נעשה בהומור ולא באכזריות ...אני רוצה שיאמצו אותי גם. כמו את האוגר.

בשלב מאוחר יותר של הערב מוח הציעה הצעה מפתה - ללכת לשודדי הקאריבים II, משהו שתכננו לעשות לפני נצח וקצת. ההתרעה היתה קצרה יחסית לסרט כה מבוקש לתקופה,אז רצתי הביתה מממלכת אשור [הרבה מ'...], השגתי תקציב ועפתי לקנות כרטיסים - מעשה חכם כי כבר חצי שעה לפני הסרט היו שם מלחמות. איזה כיף היה לראות אותה...כל רגע פנוי מהסרט הלך לעידכוני מצב דחופים, שלי ושלה, כל פעם שאנחנו נפגשות יש ערימות מידע שחייב לעבור בינינו, וזו הרגשה טובה כל כך, ולו רק הייתי פוגשת אותה קצת יותר, היה ממש כיף, אבל יש מפלצת ירוקה.

סרט מגניב, אהבתי נורא, אני שמחה שראיתי דווקא אתה - מסורת הסרטים הוותיקה שלנו היתה חייבת חידוש, ואני לא מחשיבה את "עידן הקרח" שטוף הדמעות. הקראפיקה שוותה את ליבי...פרצופי הדג האלה זה הדבר הכי חמוד בעולם. ועכשיו יש סיבה לשרוד עוד שנה! כדי לראות את הסיקוול הIII!

אך, האמריקקים הממוסחרים האלה.

יום שבת

ניצחתי בסנוקר!!! פעם ראשונה בחיי!

אבל גם אותי ניצחו...

אבל ניצחתי!!!

אבל היריב שלי היה גרוע\ג'נטלמן...

טוב, לא ברור. אבל זה היה דייט חמדמד ביותר, נחייה ונראה.