דאם, למה חצי מהאנשים שאני מכירה חורשים על ישראבלוג?

אוקיי הבנתי אני לא יכולה לכתוב בלוג בצורה נורמלית יותר. ניחא.

אבל עכשיו קלטתי שיש סיכוי לא רע בכלל שהנמושות ידרדלו גם לבלוג הזה,

וינסו להתחבב עליי בלי לדעת שאני פאקינג מכירה אותם כבר ומתעבת כל תא בגופם העקום.

אני רוצה לחזור לימיו הטובים של האתר, לפני ההתמסחרות הנענעתית

אני רוצה לחזור לימיו הטובים של האתר, לפני שכל בנאדם שני בארץ היה מגיב: "בלוג? בטח שיש לי אני מאאאאגניב!".

אני רוצה לחזור לימים שבהם לא היו בלוגים בעלי מספר שעובר את ה40000.

אני רוצה לחזור לימים בהם לא היו בלוגים ורדרדים מבחילים של פריקיות משועממות שרוצות לרדת על פאקצות.

אני רוצה לחזור לימים בהם היה אפשר לכתוב באמת מה שבא לי בלי לחשוש שדודה בלומה תתגלגל באופן אקראי לבלוג שלי.

אני רוצה לחזור לימים בהם היו 2-3 בלוגי עיצוב איכותיים באמת.

אני רוצה לחזור לימים בהם לא היו בלוגי עזרה חסרי תועלת.

אני רוצה לחזור לימים שבאמת היה אפשר לסמוך על הבמה המיניאטורית הזאת.

פשוט דאם.