בבוקר ינואר אפור וצונן אני רוצה להגיד יפה שלום וללכת הלאה; להשאיר את היומן-רשת הזה כפי שהוא ולהמשיך לנוע. השנתיים וחצי שכתבתי כאן היו מלאות ומופלאות, אבל דברים משתנים עכשיו, ובכל מקרה, שום דבר אינו נמשך לנצח.
כשאני חושבת על פרידות אני חושבת על שירי פרידה, וכשאני חושבת על שירי פרידה אני חושבת על הרולינג סטונז. כי אף אחד לא כותב שירי פרידה כמו הבניזונות האלה (למה זה לא מפתיע אותי?).
Take me to the station
And put me on a train
I've got no expectations
To pass through here again
Love is like the water
That splashes on a stone
Love is like a music
It's here, and there, and gone
So take me to the airport
And put me on a plane
I got no expectations
To pass through here again
תודה לכל מי שקרא, תודה מיוחדת לכל מי שגם כתב בחזרה.
באהבה וכו',
ודהרמה החתול אומר: לפעמים עדיף להפסיק לאסוף תובנות חדשות, ולהתחיל לפעול לפי אלה שכבר יש לך. לתובנות יש ערך רק כשפועלים לפיהן.
הגיע הזמן שלי להפסיק לאסוף תובנות ולהתחיל (שוב) לפעול בעולם.
I know I dreamed you a sin and a lie
I've got my freedom, but I don't have much time
Faith has been broken, tears must be cried
Let's do some living before we die
Wild horses couldn't drag me away
Wild, wild horses, we'll ride them some day
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
