הינו ממש ביחד - כל זמן שהיה אפשרי, היינו אחד עם השניה.
כניראה שזה לא היה טוב, כי הוא אמר שהוא יותר מידי מסתמך על הזוגיות והחברות שלנו והואלא מאפשר מקום לחברים האחרים שלו, הוא מאבד אותם.
נפרדנו...
חזרנו... והפעם זה שונה.
ניראה לי הוא מנסה ללמוד מטעויות, אז עכשיו אנחנו לא דבוקים אחד בתחת של השניה.
העניין הוא שאנחנו גם כמעט ולא מתראים או מבלים ביחד.
חזרנו לפני חודש ואני יכולה לספור על יד וחצי את הימים שהיינו ביחד (למרות שתאכלס הוא גם סוגר מלא, אבל עדיין...)
הוא אומר שלא, אבל..
לפעמים אני מרגישה שיש לו סדר עדיפויות מסויים, ובואו נאמר בעדינות אני לא בשלישיה הפותחת.
העניין הוא, שאם אני אמרגישה ככה עכשיו, אז איך אני ארגיש בשנה המתקרבת?
זאת הולכת להיות שנה לא קלה בכלל...
אני כל כך מבינה אותו.
אני באמת מרגישה שעשיתי סוויץ' בראש, אבל יש לי תחושה שהשינוי שהוא עבר, קצת קיצנוי מידי.
הייתי אומרת לו את זה, אבל אם אני אגיד הוא יחשוב שאני חונקת (אולי), לא מבינה, מגזימה, הוא יגיד שהוא אמר לי מההתחלה שככה זה יהיה...
אוף לא יודעת.
גם אני באתי בגישה של יותר משוחרר, פחות אינטנסיבי... אבל לרגע לא שיערתי שאנחנו ניהייה כל כך רחוקים אחד מהשני.
מה שטוב, זה שבשבועיים האחרונים..
ברגע שאנחנו מדברים, אנחנו מדברים.. וכיף.. וזה שעות ופתוח וכנה. כמו הימים הטובים שלנו.
אני חושבת שקצת חסרה לי האהבה שלו..
הוא לא טיפוס שמראה את זה במיוחד, ולדעתיהוא לא מבין שאני כזאת שכן צריכה שיזכירו לה שאוהבים אותה.
אני מתגעגעת אליו, לחיוכים שלו, לליטופים שלו, לנשיקות שלו, להודעות שלו.
משהו אומר לי שהוא לא שולח לי הודעות לא רק בגלל שזה יקר, אולי הוא פשוט לא רוצה יותר..
אוקי קצת שלילי הפוסט הזה, אבל הוא כנה...
טוב לנו.. פשוט יכול להיות יותר טוב.
הוא אוהב אותי... אבל פעם הוא אהב אותי יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
