הייתי באטרף אם להתפטר או להמשיך לסבול, נלחצתי שאני לא אמצא עבודה אחרת בעיקר לאור העובדה שאני עוד חודש מתחילה פסיכומטרי ואז לא יהיה לי זמן בשיט...
ואיך מתגלגלים החיים....
הזמן עובר לו, ימי המחלה שלי נגמרים ואני אמורה לחזור לעבודה. אמרתי שאני לא מעוניינת לסיים במקום הזה מלוכלך ושכדי לתת עוד הזדמנות. הגיע יום ראשון וגם אני הגעתי - לעבודה.
אחרי כמה שעות מתסכלות של משמרת והתרעננות בעבודה, המנהלת צוות שלנו מכנסת ישיבה - ופה כבר משחק הגורל. היא מודיעה שהיא עוזבת. עוזבת ומפרקים את הצוות, כל 2/3 אנשים לצוות קיים אחר.
ואחרי שהגורל עשה את שלו, הגיע תור המזל - הגעתי לצוות עם אנשים מגניבים, מנהל צוות טירוף ועם 2 חברים שבחרתי מהצוות הקודם.
יום שני הגיע. היום הראשון עם מנהל הצוות החדש, לאחר הפירוק הפתאומי. מסתבר ששום דבר לא השתנה - העבודה עדין חרא!
סחבנו ליום שלישי - שיחת פתיחה עם מנהל הצוות והווידוי המסעיר "תשמע, לא טוב לי פה!"
לפתע מגיע יום רביעי וההססנות שלי פסקה "אני מתפטרת!" לשם ההסבר באותו יום הייתי אמורה לעבוד ערב, אז שלחתי הודעת פיטורים אלגנטית בבוקר, כדי שאני לא אצטרך להגיע בערב.
שיט! קיבלתי מענה להודעה: "תבואי ונדבר".
אז באתי.. ודיברנו.
שיחה טובה! שיחה שנתנה לי יומיים חופש להחליט מה אני באמת רוצה לעשות. שיחה שכמעט החזירה לי את ההססנות הזאת. כמובן כדי להמנע מההססנות החלטתי לחשוב על זה רק מחר (בחמישי), ואיפה הכי טוב לחשוב על זה? בקניון! לא בחיפוש אחר הבגד המושלם, אל בחיפוש אחר העבודה האחרת.
השוטטות גרמה לי להגיע לחנות צבעונית שאני אוהבת ובכניסה של החנות תלוי שלט "דרושה מוכר/ת".
SWEET! נכנסתי, שאלתי!
צריכים עובדים.. נתתי קורות חיים והמשכתי בתהליך השוטטות. אחרי 13 דקות טלפון. ממי? מנהלת החנות: "את יכולה לבוא מחר לחפיפה?"
אני:
1. אומרת- כן!
2. חושבת- אני צריכה לשלוח הודעת פיטורים החלטתי יותר הפעם. :)
אני עובדת בעבודה החדשה כבר שבוע, עם סוכר של בנות, מוקפת באחד התחביבים שלי ומרוויחה כסף בלי לקרוע את התחת יותר מידי.
אז מה שטוב לי בחיים:
1. בעבודה
2. משתפר עם החברות בטירוף 0וזה הכי כיף לי בעולם)
3. חביב ונסבל עם המשפחה
פחות נחמד לי ש:
1. המצב המורכב עם החבר שאני אוהבת כל כך
2. העובדה שעדין לא התחלתי ללמוד לפסיכומטרי
"וטוב, טוב, טוב לי על הלב..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
