המקום: מועדון ידוע בעיר מגורי.
הזמן: שישי בערב - מסיבת פורים.
הבעיה: האומץ לקום ולרקוד.
הסיבה: לא ידועה!
משלמת 30 שקל בכניסה למועדון "נחשב" בעיר בלבוש הולם של גמד סגול, מוקפת בחברים שבאו איתי ומחפשת פינה הולמת בה נוכל כולנו לשחרר רסן ולרקוד עד אור הבוקר.
הפינה נמצאה!
הציירת מתחילה לרקוד ביחד עם זו שלא התחפשה, נערת הפרחים מזיזה רגליים לקצב המנגינה באלגנטיות ולעומתה הפיראטית רוקדת רק עם הידיים.
ואני.. אני בוהה במתרחש.
הגמד הירוק שלצדי, בן זוגי, מבחין בחוסר הנעימות שאני חשה - הוא מחזיק לי חזק בידיים ומנסה להרקיד אותי... ללוות אותי למים העמוקים ואז לתת לי לשחות לבד.
המחווה לא הצליחה. בזמן שאני מורקדת בצורה שלומיאלית למדי, כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה שלי, המחשבות צפות ולא מרפות.
ועל כן הוצע פיתרון מס' 2: בייבי, בפורים זו מצווה להשתכר!
אז אני נוטשת את הפינה בה כולם משחררים את הרסן ועוברת לצידו של הבר - חברו הטוב של השתיין. "1/2 קרלסברג!"
קיבלתי את השתייה שלי, החזקתי בה בדרמטיות והצצתי לעבר רחבת הריקודים, מייחלת שהאומץ יחלחל בבירה ויזרום בעורקי לאחר שאני אשתה אותה.
לגמתי לגימה ארוכה, כדי שזה ישפיע מהר יותר. ועוד לגימה. התקדמתי לרחבה לצד הגמד הירוק ועוד לגימה. אני עושה את הפרצוף של אנשים רוקדים, אבל הגוף נשאר נטוע. עוד לגימה. הידיים שי טיפה מתחילות לזוז, אבל זה נפסק בשניה. כוסעמק!!! עוד לגימה. בלעעע הבירה לא טעימה יותר. מנסה לגימה אחרונה.. אולי בכל זאת? פיכסה! היא עדין לא טעימה.
נגמרו לי הרעיונות איך להרקיד את הגוף הגמדי והסגול שלי. התיישבתי בצד על הכיסאות הגבוהים של הברים וחיכיתי שימאס לפיראטית ולציירת לרקוד.
נמאס.
הלכנו.
עוד ערב במועדון, עוד כסף זרוק ואני לא מצליחה לשחרר את הרסן.
איך לעזאזל אני אתחיל לרקוד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
