כרגע אנחנו מדברים על יום שני שעבר. (רק לשם הדיוק התחלתי להרגיש לא טוב מיום שבת של אותו שבוע, אבל התעלמי כי "הרגשתי לא טוב" לא הייתי "חולה".. יש הבדל)
בכל מקרה, הגעתי יום שני לעבודה (השבוע השני שלי בעבודה המדוברת) סובלת משיעול טורדני וחולשה מטורפת, אמרתי "טוב, נלך לרופא.. מה יזיק?" אז אחרי העבודה צעדי לרופא משתעלת ומתלוננת, אבל עדין בסדר. הרופא אומר "אין מה לעשות, רק לשתות חם ולנוח".
בבית אני שותה חם ונחה. יום שלישי העדפתי לא ללכת לעבודה כדי לנוח ולשתות חם והמצב רק מחמיר. אותה אסטרטגיה גם ביום רביעי ואני מרגישה כמו חיה פצועה שמדממת בכל הגוף ואף אחד לא יכול לעזור לה. האמת שיום רביעי היו לי שעתיים של חסד והייתי בטוחה שיום חמישי אני חוזרת לעבודה, אבל.. לא. ברביעי בערב הספקתי לדבר מרוב שהשתעלתי והיה לי קשה לנשום. חמישי אותה החרטה, אז לא הלכתי לעבודה.
ה Boyfriend חזר יום חמישי והפתיע בביקור חולים חביב. הייתי ממש חולה, לא יכולתי לדבר או לצחוק... אני סבלתי (ברור למה) ולדעתי גם הוא סבל, אבל היה איתי וחיבק ואהב עד 4 לפנות בוקר.
אחרי 3 וחצי שעות (יום שישי), אני מתעוררת בפתאומיות עם תחושה של גועל נפש! רצתי לשירותים והקאתי את חיי. הייתי עם שיער פזור, כי רק קמתי משינה, והוא כל כך הפריע לי. ואני מקיאה בלי סוף. קמתי, שטפתי פנים וחזרתי למיטה לצבור כוחות.
אחרי שעתיים אני (שוב) מתועררת בפתאומיות עם תחושה של גועל נפש! גוררת את עצמי לשירותים ושוב מקיאה את שאר החיים שלי לא הקאתי בפעם הראשונה...
זה הרגיש כמו סצינה בסרט - אני יושבת במקלחת ליד השירותים, הגוף שלי רפוי ומוטל על השטיח ושיער שלי ספוג באיכסה ואני לבנה כמו השיער של נשיא ארה"ב ביל קלינטון.
אבא שלי מסתכל בי ברחמים ואומר לי "זה הזמן לביקור מס' 2 אצל הרופא". התקלחתי והלכנו...
הרופא בודקת את השבר כלי המוצג לפנייה (אני) ומכריזה "דלקת ריאות!"
אני חוזרת הביתה עם כאבים בכל הגוף, אנטיביוטיקה וכדורים להקלה בשיעול. במהלך היום אני מספיקה להקיא עוד משהו כמו תריסר פעמים ומתחיל להיות חשש רציני יותר למצבי. אגרתי כוחות והצלחתי לשרוד את שישי בערב. העניין הוא שה Boyfriend לא בא לבקר. הייתה איזושהי אי הבנה ואז ריב קל.. הוא לא בא. התאכזבתי והלכתי לישון. הריאות שלי טובעות בליחה ואני טובעת ביגון.
מגיע יום שבת ואיתו השעה 7 וחצי ואני מתעוררת (כוסעמק שוב) בתחושה של גועל נפש! ממשיכה להגקיא את חיי, גם אחרי שעה, גם אחרי 3 שעות...
מצבי טיפה משתפר.
והנסיך שלי מגיע לקראת 20:30 לביקור. אני מרגישה טוב יותר, ישבנו המשפחה לצפות בגמר של האח הגדול (כן אני מכורה)...
היה לי כיף... אחרי הגמר נטשו אותי כוחותי וחזרתי להקיא בסקסיות ליד הנסיך האישי שלי. המצב נע בין מרגישה אהה לבין מרגישה אהע, במילים אחרות או מקיאה או סתם סמרטוט...
הוא היה איתי שוב עד 4 לפנות בוקר.
כל כך התגעגעתי ליצור האהוב הזה! הלוואי והייתי יכולה לראות אותו יותר.. לחוות ממנו יותר במהלך היומיום.
החלטתי להיות קיצ'ית ולהאמין שהסיבה שיום ראשון התעוררתי ולא הקאתי את חיי בפעם המי יודע כמה, זה בגלל ביקור החולים מהחבר הכי טוב שלי שבמקרה הוא משחק גם בתפקיד ה Boyfriend :)
In sickness and in health
נ.ב: אני עדין חולה. האנטיביוטיקה לא עזרה ואני התחלתי לקחת אחת אחרת, אז אפשר בבקשה שאני ארגיש טוב? תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
