לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

pochacco


I can hear you in a whisper, but you can't even hear me screaming.

כינוי:  pochacco

בת: 35

Skype:  194668109 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2010    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2010

מסתבר..


מסתבר שטעיתי...

 

הוא בחיים שלי, אבל לא בצורה שציפיתי שהוא יהיה. ידעתי שהסופ"ש הזה היה מושלם מידי.

 

כשרק נפגשנו בשישי אמרתי לעצמי שלא משנה מה, אסור לטעות. בלי הגדרות, בלי פזיזות... פשוט לנסות לחזור להיות בקשר מסוים, להנות אחד מהחברה של השניה. 

עד הנשיקה..

זה קרה והיה מדהים. אני לא מתחרטת, אבל עם זאת גם לא מגיעה למסקנות. נשיקה אחת לא אומרת שחזרנו, שמעכשיו הכל מושלם.

 

ובערב שלמחרת נפגשנו שוב. הוא פגש בג'ינג'ית, חברה שלי. ושוב זה היה ערב של בילוי. ערב של היכרות מחדש.

נגמר הערב, הג'ינג'ית הלכה הביתה ואנחנו החלטנו לראות סרט ביחד. וראינו סרט.

עד הסקס..

זה קרה והיה מדהים. אני לא מתחרטת, אבל עם זאת גם לא מגיעה למסקנות. סקס אחד לא אומרת שחזרנו, שמעכשיו הכל מושלם.

 

בנתיים אני עדין בשליטה, בבקרה על הרגשות שלי, על המחשבות שלי.

 

דיברנו יום ראשון, ובשיחה של יום שני שאלתי אותו שאלות. הצפתי את התסביכים שלי מעל פני השטח. העניין הוא שהקול שלו היה כל כך יציב ובטוח, הדברים שהוא אמר פשוט נשאו את הכותרת "זוגיות"- "את רוצה להיות בת זוג שלי? אני רוצה אותך! את לא בטוחה במה שקרה?"

אחרי השיחה הזאת הורדתי מגננות, נעלמה הבקרה, התפוגגה השליטה והרגשות, המחשבות צעקו "חזרנו".

 

אז לא...

 

כי היתה גם שיחה יום שלישי.

"אני חושש". 

"מה? מה זאת אומרת חושש?"

"יכול להיות שהכל קורה מהר מידי.. זה כמו פעם שעברה, ואנחנו חוזרים על הטעויות שלנו ולא לומדים."

"חשבתי שאמרת שאנחנו נטעה עוד הרבה, העיקר שנעבור את זה ביחד.."

שקט

החלטתי שאני לא נאבקת יותר. המזל שזה היה על ההתחלה ולא נסחפתי עם כל הרגשות, אחרת הייתי טובעת (שוב). הסכמתי שנעשה צעד צעד, כמו שאמרתי לפני הנשיקה ביום שישי. נתחיל להיות חברים. 

 

הוא אומר שבסוף נהיה ביחד ואני רוצה להאמין לו, הוא אומר שאנחנו נתחתן עוד לפני גיל 25 ואני רוצה להאמין לו..

אני ממש צריכה שהוא ירכוש את האמון שלי שוב, ממש צריכה להרגיש ממנו שהוא מעריך אותי אוהב את מה שהוא רואה.

 

אם באמת אנחנו הולכים לעבור צעד צעד, אז אני רק מקווה שאלו יהיו צעדי התקדמות. כי ככה או ככה, לכאן או לכאן אני צריכה לפתור את תסביך הרגשות שלי איתו.

 

בנתיים אנחנו מדברים.. רק מדברים. 

כיף לי לדבר איתו, לשתף אותו. כמובן שיש רגעים בשיחה שהלב שלי נצבט, נדקר, נשחט - למשל כשנופל לי האסימון שהוא יהיה עם אחרת, ישכב עם אחרת יתאהב באחרת. או כשאני מבינה שיש דברים שאנחנו נעבור בנפרד ולא ביחד. גם המחשב שכשאנחנו כן נפגש אני צריכה להיות בשליטה מחושבת על הרגשות שלי, המעשים שלי. 

 

מעניין...

מעניין מה הוא חושב עכשיו. איך הוא מרגיש עכשיו. 

(כן הוא מדבר איתי על זה, אבל אני מניחה שאם הייתי מרגישה את זה במקומו, הייתי מבינה יותר. כי תמונה שווה יותר מאלף מילים).

 

 

נכתב על ידי pochacco , 31/12/2010 13:33  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של pochacco ב-1/1/2011 21:53
 



מרגיש כאילו...


היום עבר עליי יום קשה.

קשה בלון המעטה.

 

מרגיש לי כאילו יצור בלתי ניראה עומד מולי ומכוון לאזור הלב שלי משאבה. משאבה מיוחדת ששואבת ממך כל טיפת אושר, שארית כוח או רצון טוב.

 

כל היום הסתובבתי עם פרצוף כעוס. שום דבר לא מצליח לי והדבר היחיד שאני מצליחה לחשוב עליו, זה איך לעזאזל אני הולכת לישון ולא מצליחה להתעורר יותר.

אוףףף!!!!
אוף אחד גדול!!!!

 

קרה משהו טוב בחיים שלי - אהבה.

הוא חוזר לחיים שלי. החבר הכי טוב שלי, הבן זוג שלי חוזר לחיים שלי. צעד צעד... (צעדים גדולים יחסית, אבל עדין בצעדים).

כל כך התגעגעתי אליו, כל כך רציתי אותו.. והנה עכשיו הוא איתי, ובכל זאת תווי הפנים לא השתנו - כולי זועפת, רוטנת וממורמרת. 

למה?

אני מלאת פחד. מלאת פחד ששוב אני אבטח בו, ששוב אני אתן את כל כולי והאהבה תפנה לי עורף, אני אכווה, אשרף עד אפר.

מקונן בי הפחד שלמרות כל האהבה משהו ימנע מיזה להצליח - בין אם זה הוא, אני, שנינו או בכלל משהו חיצוני. כיוון שעד היום זה נקטע, אז י אומר שהפעם זה יעבוד?

 

כל הפחדים הללו גורמים לי לחוב מחשבות לא טובות, פסימיות משהו...

 אני צריכה למצוא את האור. אני צריכה למצוא את הכוח.

 

אל אלוהים אני מרגישה כל כך לבד בעולם. מוקפת באנשים (וכמה מהם שבאמת אכפת להם), ועדין אני מרגישה כל כך לבד.

אני זועקת לעזרה, מתחננת לכתף ומשום מה אף אחת עדין לא מצליח להגיש לי את הכתף הנכונה.

זה בסדר להתפלל שמשהו יקרה שיעזור לי לצאת מהבדידות הזאת? זה בסדר לקוות שיגיע אותו אדם שיעזור לי להרגיש שאני כבר לא לבד? למצוא את הכוחות המחודשים שלי?

 

 

אם רק הייתי מצליחה להביע באמת את כל מה שאני מרגישה...

נכתב על ידי pochacco , 28/12/2010 02:22  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אין הגדרה


כל השעות שאני עובדת, כל השעות שאני יוצאת, כל השעות שאני ישנה (או לא ישנה)... כלום לא מצליח למלא אותי. לתת לי את התחושה שהכל יהיה בסדר, שזה רק עניין של זמן.

אבל הינה הזמן עובר וההרגשה הנוראית עדין עוטפת אותי.

 

יש רגעים שהכל מושלם, שאני חזקה מהרגיל ומצליחה להתמודד, אבל בשאר הזמן (ברוב הזמן), אני קורסת!

 

90% מהיום אני חושבת "הלוואי והייתי יכולה להכנס מתחת לפוך שלי, לעצום את העיניים ולא להתעורר לעולם", כי תאכלס..בשביל מה?

לשם מה אנשים מתעוררים בבוקר?

לשם מה אנשים "עוברים" את היום?

 

כל יום בשבילי הוא התמודדות נוספת, מלחמה חדשה, אבל אז אני שואלת את עצמי " למה ועל מה אני נלחמת? מול מי?"

אני לבד במערכה, אין לי למען מה להלחם יותר, אז מה הטעם?

דיי! אין לי כוח יותר למלחמות.

להרים ידיים?

 

אני מרגישה שאני עוברת כלכך הרבה עכשיו, ויכול להיות כי הגורל רצה וזה מעצב את מי שאני, אבל באמת ובתמים הייתי מעדיפה לדעת שיש שם מישהו שאוהב אותי בעולם, מישהו שילחם איתי - הוא ואני נגד כולם.

הוא הלך! המישהו הזה קם ועזב!

 

אני כבר לא זוכרת איך הוא מריח, ואין לי מושג מה השתנה בחייו.

אני כל כך מתגעגעת אליו.

כל כך כואב לחיות עם המחשבה, שהעתיד שציירתי לי בראש, שציירתי לשנינו בראש - נעלם.

 

אני חושבת שאם ללב שלי היו עיניים, הוא היה בוכה עכשיו, בוכה כל הזמן.

אם ללב שלי היה פה, הוא היה צועק ושותק וצועק יותר חזק.

 

 

אני מניחה שאת האמונה באנשים כבר איבדתי, עכשיו רק נותר לי לקוות לא לאבד את האמונה גם באהבה. 

 

נכתב על ידי pochacco , 24/12/2010 02:03  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שפינוזה ב-25/12/2010 15:48
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לpochacco אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על pochacco ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)